Page 25 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה כה‬

‫שהפסוק "וחי אחיך" בא ללמד או את דינו של רבי‬ ‫הנס‪ ,‬אם כן מנין הגיע בן פטורא למסקנא זו? "מוטב‬
‫עקיבא‪ ,‬או את הדין של ר' יוחנן של החזרת רבית‬ ‫וימותו שניהם ואל יראה אחד מהן במיתתו של‬
‫המובא שם בגמרא‪ ,‬ומבואר מדבריו שלבן פטורא‬
‫אין צריך פסוק‪ ,‬אלא מסברא נקט כן‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫חבירו!" זו היא דעת התורה של בן פטורא‪.‬‬
‫הדבר צריך ביאור מה היא הסברא שמכוחה הכריע‬
‫עד שבא רבי עקיבא ודרש מהפסוק "וחי אחיך‬
‫כן‪.‬‬ ‫עמך" ‪ -‬חייך קודמים לחיי חברך! ולכן ישתה מי‬
‫שהקיתון בידו‪ ,‬על אף שיאלץ לראות במיתתו של‬
‫יהרג ואל יהרוג‬
‫חבירו‪.‬‬
‫ודבר זה נבין לפי מה שהסביר הגר"ח מבריסק‬
‫זצ"ל בספרו הלכות יסודי התורה‪ ,‬ונקדים תחילה‬ ‫ימות ואל יראה במיתת חבירו מנין?‬
‫את הגמרא בסנהדרין דף ע"ד עמוד א'‪ ,‬שמשם‬
‫המקור לשלושת העבירות החמורות שנאמר עליהם‬ ‫ועלינו לדון מנין הכריע בן פטורא שיהרגו‬
‫"יהרג ואל יעבור"; עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות‬ ‫שניהם‪ ,‬האם היתה לו איזו דרשא או שמסברא נקט‬
‫דמים‪ ,‬ונתמקד כאן בענין שפיכות דמים‪ ,‬מהו המקור‬
‫כן?‬
‫שיהרג ואל יהרוג את חבירו‪ ,‬אומרת הגמרא‪:‬‬
‫בחידושי הריטב"א* בסוגיא שם‪ ,‬כתב‪ :‬והכי‬
‫רוצח גופיה מנלן [מנין שיהרג ואל יהרוג]‪ ,‬סברא‬ ‫דריש ליה בן פטורא לקרא "וחי אחיך עמך" כלומר‬
‫הוא‪ ,‬דההוא דאתא לקמיה דרבה ואמר ליה אמר‬ ‫עמך יחיה‪ ,‬שאם יוכל לחיות עמך הרי טוב‪ ,‬ואם לאו‬
‫לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא‬ ‫– מוטב שימותו שניהם‪ ,‬עד כאן‪ .‬ומבואר שגם בן‬
‫לך [יהודי אחד שאל את רבה‪ ,‬היות ואדוני המקום‬ ‫פטורא לא מליבו דרש כן אלא מהפסוק‪ ,‬ונחלקו רבי‬
‫ציוה עליו שיהרוג יהודי פלוני ‪ -‬ואם לא הוא יהרג‪,‬‬ ‫עקיבא ובן פטורא באופן הדרשא של הפסוק "וחי‬
‫מה עליו לעשות]‪ ,‬אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול‪,‬‬ ‫אחיך עמך"‪ ,‬לבן פטורא פסוק זה נדרש שלא תהיה‬
‫מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא‬ ‫העדפה של אחד מהם על רעהו‪ ,‬ואילו לרבי עקיבא‬
‫גברא סומק טפי [רבה אמר לו שיהרג ואל יהרוג‪,‬‬ ‫דורשים שדוקא "עמך" יש חובת "וחי אחיך"‪ ,‬אבל‬
‫כי מנין לו שדמו סמוק יותר משל חבירו]‪ .‬וכמו‬ ‫אם אין זה "עמך" יש להעדיף חיי עצמו על חיי‬
‫שמפרש רש"י‪" :‬מאי חזית דדמא דידך סומק טפי‪.‬‬
‫מי יודע שיהא דמך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם‬ ‫חבירו‪.‬‬
‫חבירך‪ ,‬הלכך אין כאן לומר "וחי בהם ולא שימות‬
‫אולם מדברי רש"י בסוגיא שם נראה שחולק על‬
‫כך וסובר שבן פטורא לא דרש כלל את הפסוק "וחי‬
‫אחיך"‪ ,‬וכמו שכתב שם פעמיים (בדיבור המתחיל‬
‫בדין הוא‪ ,‬ובדיבור המתחיל לאו בני אהדורי)‬

‫ * ישנם שני חידושי הראשונים על מסכת בבא מציעא הנדפסים על שם הריטב"א‪ ,‬וכבר הוברר שאותם שנדפסו שנים‬
‫רבות ע"ש הריטב"א הם באמת של ראשון אחר בן דורו שלא נודע שמו‪ ,‬ואילו חידושי הריטב"א האמיתיים נדפסו בשנים‬
‫מאוחרות יותר עפ"י כתב יד‪ .‬במקרה שלנו אין כמעט נפקא מינה בידיעה זו; היות וחידוש זה מופיע בשניהם‪ .‬אלא‬
‫שבחידושים הישנים יותר [שלשונו הועתקה למעלה] הוסיף עוד אפשרות שבן פטורא למד זאת מהפסוק "ואהבת לרעך‬
‫כמוך"‪ ,‬ומעניין שעל אף שרבי עקיבא הלא הוא שהעמיד פסוק זה של "ואהבת לרעך כמוך" ככלל גדול בתורה‪ ,‬הוא עצמו‬
‫סובר שכל זה אמת כל זמן שאין זה על חשבון חיי עצמו‪ ,‬ואילו בן פטורא מחמיר יותר ממנו ומחייב זאת אף על חשבון‬

‫חייו‪.‬‬