Page 30 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גירש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ל‬

‫שמא תאמר הרי מצינו שחייבו חכמים בכל מקום‬ ‫וכל הצלה ממקרים אלו כרוכים בעקבותיה סכנות‪,‬‬
‫שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה ולא ישים‬ ‫שמא יטבע בים‪ ,‬או שמא יגברו עליו הלסטים או‬
‫עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים‪ ,‬ואמרו‬ ‫החיה רעה‪ ,‬ועל זה כותב שיש להגדיר את הסכנה‬
‫(כתובות ל‪ ,‬א) הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים‪,‬‬ ‫בה ניצב המציל; באם מדובר בספק אם בכלל יש‬
‫ומקרא כתוב (דברים ד‪ ,‬טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם‪,‬‬ ‫בהצלה זו סכנה‪ ,‬הרי זה בכלל מצות ההצלה‪ ,‬וכל‬
‫הרי שאין להחליט הבטחון הזה על כל פנים‪ .‬והתם‬ ‫עוד שאין ספק של ממש להגדרת הפעולה כסכנה‪,‬‬
‫אין לנו להחשיב זאת כסכנה‪ .‬אולם במקרה ויש‬
‫אמרו‪ ,‬ואפילו לדבר מצוה‪.‬‬ ‫נטיה להגדיר את הדבר כסכנה‪ ,‬הרי ששוב זה‬

‫דע כי יש יראה ויש יראה‪ :‬יש יראה ראויה ויש‬ ‫נחשב כספק פיקוח נפש והצלה כזו אסורה‪.‬‬
‫יראה שוטה‪ ,‬יש בטחון ויש הוללות‪ .‬כי הנה האדון‬
‫ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא‬ ‫כלומר‪ ,‬אין אנו דנים אם המציל מכניס את עצמו‬
‫נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים‬ ‫לחשש פיקוח נפש‪ ,‬שכן כאמור כל ספק פיקוח‬
‫המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים‪ ,‬ומי שירצה‬ ‫נפש‪ ,‬והצלה בכללם‪ ,‬דוחה את כל מצוות התורה‪,‬‬
‫שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות‪,‬‬ ‫אלא מדובר בדיון על הגדרת הפעולה‪ ,‬האם יש בה‬
‫הנה אין זה בטחון‪ ,‬אלא הוללות‪ .‬והנה הוא חוטא במה‬ ‫סיכון סביר‪ ,‬וממילא אין זה נחשב בכלל פיקוח נפש‬
‫שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו‪ ,‬שרוצה שישמור‬ ‫למציל‪ ,‬או שהסיכון אכן סביר וקיים‪ ,‬שאז אין למציל‬
‫האדם את עצמו‪ .‬ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת‬
‫בדבר אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו‪,‬‬ ‫להסתכן כדי להציל את חבירו‪.‬‬
‫הנה עוד הוא מתחיב בנפשו בקום עשה בחטא אשר‬
‫הוא חוטא‪ ,‬ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש‪ .‬ואולם‬ ‫מתי נקרא הדבר סכנה‬
‫השמירה הזאת‪ ,‬וזאת היראה המיוסדת על הנהגת‬
‫החכמה והשכל‪ ,‬היא הראויה‪ ,‬שעליה נאמר (משלי‬ ‫ובכדי לסבר את האוזן‪ ,‬נעתיק מדברי הרמח"ל‬
‫כב‪ ,‬ג) ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו‪.‬‬ ‫במסילת ישרים פרק ט'‪ ,‬ונבאר את הדברים להלכה‬
‫אך היראה השוטה היא‪ ,‬שיהיה האדם רוצה להוסיף‬
‫שמירות על שמירות ויראה על יראה‪ ,‬ועושה משמרת‬ ‫ולמעשה‪:‬‬
‫למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה‪.‬‬
‫ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא‬
‫והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו‬ ‫מן הזמן ותולדותיו‪ ,‬כי פעם ירא מהקור או מהחום‪,‬‬
‫חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח‪ ,‬ב) היכא‬ ‫ופעם מהפגעים‪ ,‬ופעם מן החלאים‪ ,‬ופעם מן הרוח‪ ,‬וכן‬
‫דשכיח היזיקא שאני‪ .‬כי מקום שההיזק מצוי ונודע‪,‬‬ ‫כל כיוצא בזה‪ .‬הוא הענין שאמר שלמה עליו השלום‬
‫יש להשמר‪ .‬אך מקום שאין ההיזק נודע‪ ,‬אין לירא‪.‬‬ ‫(משלי כו‪ ,‬יג) אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות‪.‬‬
‫ועל כיוצא בזה נאמר (חולין נו‪ ,‬ב) ריעותא דלא חזינן לא‬ ‫וכבר גינו חכמים זכרונם לברכה המדה הזאת ויחסוה‬
‫מחזקינן‪ ,‬ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות‪ .‬הוא‬ ‫אל החטאים‪ ,‬ומקרא מסייעם דכתיב (ישעיה לג‪ ,‬יד)‬
‫עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה "ערום ראה רעה‬ ‫פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים‪ ,‬עד שאמר‬
‫ונסתר"‪ ,‬הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר‬ ‫אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד‪,‬‬
‫חטאה את (ברכות ס‪ ,‬א)‪ .‬אלא על זה נאמר (תהלים לז‪ ,‬ג)‬

‫בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה‪.‬‬