Page 32 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 32
משה 'ג גירש ' -ג הלע מתנת לב
להציל את חבירו ,וכותב שודאי אין הדין כן ,ואין גם לים סוער ורוגש במיוחד ויוצאים ללא כל פגע.
אדם מחוייב להכנס במצב של ספק סכנה להצלת אולם באדם מן השורה ,שכל התמחותו בשחיה
חבירו ,ויתכן שלכן נשמט דין זה מהשולחן ערוך נעשתה במימי בריכה ,אסור לו להכנס לים להציל,
וכנזכר לעיל. היות ובכך נשקפת סכנה לחייו.
ולאחר מכן קובע ה"יד אליהו" כללי הלכה זו: לפי האמור מבוארים דברי הרדב"ז היטב; עד
לכחמישים אחוזי סיכון אי אפשר להגדיר את הדבר
א .אם שניהם שוים במעלה ,כלומר ששניהם כמסוכן ,וממילא על המציל לעשות את הדבר ולא
תלמידי חכמים ,או ששניהם עמי הארץ ,אינם לעמוד על דם רעהו .אולם כאשר ניכר הדבר ומוגדר
חייבים וגם אינם רשאים להכניס עצמם בסכנה, כסיכון ,על אף שלמעשה לא מדובר בחמישים
אפילו במקרה שההצלה ודאית והסכנה היא אחוזי סכנה ממשית ,מכל מקום הדבר כבר מוגדר
בספק. כסכנת נפשות ואינו מחוייב להציל באופן כזה.
ב .ובודאי הדין כן במקרה שהמציל תלמיד חכם, נמצא איפוא ,כי אדם מחוייב בהצלת חבירו
והניצל עם הארץ ,שאין התלמיד חכם רשאי הנתון במצב של פיקוח נפש ,רק במקרה שחייו הוא
לא יהיו נתונים בסכנה עקב כך ,ואמנם אם החשש
לסכן את עצמו להצלת העם הארץ. סכנה אינו חשש הקיים לנגד עינינו ,מצוה להציל את
רעהו הנתון בסכנה של ממש גם באופן כזה ,אולם
ג .במקרה שהמציל אינו תלמיד חכם ,ואילו הניצל במקום של ספק סכנה אמיתי אין כל חיוב על האדם
הינו תלמיד חכם ,אינו מחוייב לסכן את עצמו
להצלת התלמיד חכם ,אך הוא רשאי לעשות כן להסתכן בכך כדי להציל את חבירו.
ממידת חסידות אם הוא רוצה בכך. וזה לשון המשנה ברורה בהלכות שבת סימן
שכ"ט ס"ק י"ט :אם יש סכנה להמציל אינו מחוייב,
קדימת תלמיד חכם בהצלתו דחייו קודם לחיי חבירו ,ואפילו ספק סכנה נמי עדיף
ספיקו דידיה מודאי דחבירו ,אולם צריך לשקול
לאחר הקדמה זו ,מרחיב ה"יד אליהו" את הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ,ולא לדקדק
דבריו ומאריך להביא ראיות לחילוקים אלו .ואמנם ביותר ,כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי
במסגרת זו לא נוכל להביא את דבריו ,אך את יסוד
דבריו שמחלק בין תלמיד חכם לעם הארץ עלינו כך (פתחי תשובה חושן משפט סימן תכ"ו).
להבהיר ולהוכיח ,וזאת משתי טעמים; להראות
חיוב כבוד תלמידי חכמים ,עד שיש חילוקי דעת היד אליהו
הלכות בהצלתם .ועוד ,בימינו שה"ערך המקודש"
הדמוקרטיה משווה בין כולם ,ולכל אדם דין שוה גם בספר שו"ת יד אליהו (מלובלין) סימן מ"ג,
עם חבירו ,גם אם האחד שוטה רשע וגס רוח ,והשני מאריך הרבה בשאלה זו ,האם אדם מחוייב להכניס
צדיק ישר ונאמן ,משום כך שומה עלינו להחדיר את עצמו בסכנה לצורך הצלת חבירו הנתון בסכנה,
את ערכי התורה הקדושה הנצחיים והאמיתיים, ובתחילת דבריו שולל מהלכה את דברי הגהות
המעמידים את חילוקי דרגות הנבראים לפי מה מיימוני הנ"ל שפסק בפשיטות שחייב להסתכן כדי
שהם מביאים תועלת אמיתית לאנשי העולם.