Page 36 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גירש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬ ‫לו‬

‫ולפי מה שעלה בידינו‪ ,‬שלהלכה נפסק שאדם אינו מחוייב להכניס את עצמו לסכנה‬
‫לצורך הצלת אדם אחר‪ ,‬וגם לא לספק סכנה‪ ,‬מעתה יש לדון במקרה שהסכנה היא ממשית‪,‬‬
‫ועכ"פ יש ספק של ממש לחייו‪ ,‬האם במקרה כזה מחוייב למסור עצמו להצלת הרבים או לא‪.‬‬

‫ולכאורה נראה שבמקרה כזה אינו מחוייב למסור את עצמו לסכנה ודאית‪ ,‬מאחר שאין‬
‫הדבר ודאי שיתפס בידם‪ ,‬ונמצא אם כן שהוא מכניס את עצמו בסכנה ודאית לצורך הצלת‬

‫אחרים‪ ,‬והרי אינו מחוייב בכך‪.‬‬

‫אולם יש לדון בזה‪ ,‬שאינו דומה דין זה לדין האמור לעיל שאין אדם מחוייב למסור נפשו‬
‫לצורך הצלת האחר‪ .‬שהרי כאן הוא כבר בכלל סכנה‪ ,‬ואלא שיתכן ובידו להנצל‪ ,‬ואם כן‬
‫בדין כזה הרי אין לנו ראיה שאין אדם מחוייב שלא להציל את עצמו כאשר זה נעשה על‬
‫חשבון אחר‪ ,‬ובודאי כשמדובר ברבים‪ .‬ואמנם אם הצלתו היתה ודאית‪ ,‬יתכן שיש לדמות את‬
‫הנידונים‪ ,‬אולם במקרה כזה שהדבר נשאר בספק‪ ,‬יתכן שאין לו היתר להציל עצמו בספק‬

‫כאשר על ידי כן אחרים יהרגו בודאי‪ ,‬והדבר צריך הכרע‪.‬‬

‫עלה ד'‬

‫יחיד מול רבים‬

‫עד כה היה הדיון בסיכון של יחיד להצלת יחיד‪ ,‬אולם נידון נוסף יש לדון כאן‪ ,‬אם‬
‫במקרה של הצלת רבים יהיה היחיד מחוייב למסור את נפשו‪ ,‬וכפי שעשתה באמת אסתר‬

‫המלכה?‬

‫ישראל‪ .‬אך יש דוחים את הראיה הזו‪ ,‬משום ששם‬ ‫בנידון זה נחלקו האחרונים; ה"אור שמח"‬
‫זה היה חילול ה' וכמו שכתב שם רבינו בחיי‪.‬‬ ‫בהלכות רוצח פרק ז' הלכה ח' כותב שאינו חייב‬
‫למסור נפש לצורך הצלת הרבים‪ ,‬ובספרו "משך‬
‫ובשו"ת יד אליהו הנ"ל מבאר שבזה נחלקו‬ ‫חכמה" סוף פרשת שמות מפרש לפי זה את הפסוק‬
‫אסתר ומרדכי‪ ,‬אם מכיון שהיא אינה בכלל סכנה‪,‬‬ ‫(שמות ד' י"ט) "כי מתו כל האנשים וגו'"‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫יש לה רק היתר למסור נפשה להצלת רבים אולם‬ ‫לעומת זאת סובר ה"כלי חמדה" בפרשת פנחס‪,‬‬
‫אינה מחוייבת בכך‪ ,‬וכך סברה אסתר‪ ,‬או שאף היא‬ ‫שהיחיד מחוייב למסור נפש לצורך הצלת הרבים‪,‬‬
‫מחוייבת בכך‪ ,‬ומכאן ביטוייו הקשים של מרדכי‬ ‫ולפי זה מבאר שלכן פנחס מסר נפשו להצלת כלל‬

‫לאסתר‪ ,‬כפי שמופיעים במגילה (אסתר ד' י"ג‪-‬י"ד)‪.‬‬