Page 39 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה לט‬

‫וכותב‪ ,‬שאם הנכרים מעוניינים ביהודי מסויים‪,‬‬ ‫וכוונה‪ ,‬וראה עוד להלן בנידון "התינוק הרודף"‪ ,‬האם‬
‫אם כן עצם הדבר שהוא נכנס לאותו מקום‪ ,‬הרי‬ ‫רודף שלא בכוונה נחשב כרודף או לא]‪.‬‬
‫זה מחשיבו לכאורה כרודף‪ ,‬אמנם – כותב החזון‬
‫איש – אין הוא נחשב כרודף ממש‪ ,‬מכיון שהוא נס‬ ‫מוסיף מרן הגרש"ז זצ"ל ומסייג את דבריו‪:‬‬
‫על נפשו ולא נתכוון לרודפם אלא להציל את עצמו‪,‬‬ ‫"אולם בזה שנכנס אצלם ומתחבא אפשר דחשיב‬
‫אולם מכל מקום מכיון שזו פעולה של רדיפה אין‬ ‫רודף"‪ .‬כלומר‪ ,‬אם מדובר שהרדיפה תהיה על ידי‬
‫זה שהוא עושה מעשה ונכנס בביתם‪ ,‬אף שלאחר‬
‫אנשי המקום מחוייבים למסור נפש להצלתו‪.‬‬ ‫שהוא בבית הוא אינו עושה מעשה‪ ,‬מכל מקום עצם‬
‫כניסתו לשם נותנת לו דין רודף‪ ,‬ומותר למוסרו‬
‫אך אם מדובר שללא כל סיבה סימנו יהודי‬
‫מסוים שיסגירוהו ואם לא יסגירוהו יהרגו כולם‪,‬‬ ‫בידם או להורגם‪.‬‬
‫בכזה מקרה נחלקו אמוראים בתלמוד ירושלמי אם‬
‫יש לו דין רודף כיון שסוף סוף נעשה עכשיו רודף‬ ‫אולם במה שכתב המנחת שלמה שאדם זה‬
‫על ידי כך‪ ,‬או שאין עליו דין רודף כלל ואין כל היתר‬ ‫נחשב כרודף על ידי כניסתו לאותו מקום בו הוא‬
‫מסכן את האחרים על ידי הימצאותו שם‪ ,‬מצינו‬
‫למוסרו בידם‪.‬‬ ‫למרן החזון איש (יורה דעה סימן ס"ט סעיף קטן א') שמחלק‬

‫עלה ו'‬

‫איבד את הבלמים‬

‫הבדל זה שבין מרן החזון איש למנחת שלמה‪ ,‬שלחזון איש אין הוא נחשב כרודף‬
‫רק כמציל עצמו‪ ,‬ואילו למנחת שלמה הוא נחשב כרודף‪ ,‬יתכן שאפשר לשייכו‬

‫למחלוקת הקיימת ביניהם בנידון נוסף‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬

‫אדם נסע ברכבו‪ ,‬ולפתע איבד את הבלמים‪ .‬הדבר‬
‫היחיד שמתפקד כראוי זה ההגה‪ ,‬כך שבידו לשנות את‬
‫כיוון הנסיעה ‪ -‬הדהירה‪ .‬תוך כדי כך הוא רואה לנגדו‬
‫קבוצת אנשים‪ ,‬כך שאם הוא לא יעשה דבר הרכב יפגע‬
‫באנשים רבים‪ ,‬האפשרות היחידה שבידו היא להטות‬
‫את הרכב הצידה שם עמד אדם בודד; והוא נכנס‬
‫לדילמה נוראה‪ :‬האם להמשיך בדהירה ללא כל שינוי‪,‬‬
‫ויגרום חלילה להריגת רבים‪ ,‬או שעליו לעשות מעשה‬
‫של הטיית הרכב לעבר האדם הבודד ולפגוע בו כדי‬

‫להציל רבים?‬