Page 40 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 40
משה 'ג גירש ' -ו הלע מתנת מ
הבה ונבחן את דברי רבותינו גדולי ישראל זצ"ל שדנו בזה:
מסירה להורג ואילו כאן זו פעולת הצלה .אלא מרן החזון איש זצ"ל כותב:
ששוב הוא מסתפק בזה ,היות וסוף סוף מדובר
יש לעיין באחד רואה חץ הולך להרוג
בפעולת הריגה ולא רק במסירה. אנשים רבים ,ויכול להטותו לצד אחר ויהרג
רק אחד שבצד אחר ,ואלו שבצד זה יצולו,
והיינו שהחזון איש לשיטתו שיש לחלק בין ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד
פעולה של הריגה לפעולה של הצלה שאינה
רדיפה ממש ,ומסיבה זו צידד גם כאן לחלק ישאר בחיים.
שהטיית החץ [או הרכב] אין זה הריגה אלא
ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה,
הצלה. דהתם המסירה היא פעולה האכזרית של הריגת
נפש ,ובפעולה זה ליכא הצלת אחרים בטבע של
אולם מצינו למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הפעולה אלא המקרה גרם עכשו הצלה לאחרים,
(מנחת שלמה פסחים דף כ"ה) שדן במקרה כזה גם הצלת האחרים קשור במה שמוסרין להריגה
נפש מישראל ,אבל הטיית החץ מצד זה לצד
וכותב: אחר היא בעיקרה פעולת הצלה ,ואינה קשורה
כלל בהריגת היחיד שבצד אחר ,רק עכשו במקרה
שמעתי להסתפק בנהג של מכונית נמצא בצד אחר נפש מישראל ,ואחרי שבצד זה
שנתקלקלה ,ואם ישאיר אותה בלי שום מעשה יהרגו נפשות רבות ,ובזה אחד ,אפשר דיש לנו
אזי תהרוג שלשה אנשים ,אך יכול להזיזה בצד להשתדל למעט אבדת ישראל ככל מאי דאפשר
ויהרוג רק אחד ,אי שרי או לאו. וכו'.
ומסתבר דלעשות מעשה אסור ,וכן מוכח מיהו הכא גרע דהורג בידים ,ולא מצינו אלא
מדברי הרמב"ם הנ"ל שיהרגו כולם ולא ימסרו דמוסרין אבל להרוג בידים אפשר דאין הורגין.
בידים אחד למיתה. (חזון איש שם).
ובדבריו מבואר שבעשיית מעשה אין להתיר בתחילה מצדד החזון איש דכיון שאי אפשר
עם חשבונות של יחיד כנגד רבים ,והוא דימה להגדיר פעולה זו מסירה להריגה רק הצלה,
זאת לדין הנ"ל של מסירה לנכרים את היחיד יש להעדיף הטיית החץ [או הרכב במקרה
שאסור אף במקרה שעל ידי כן יהרגו רבים, שלנו] לעבר היחיד לצורך הצלת הרבים ,וחלוק
והיינו כשיטתו שאין הוא מחלק אם זו פעולה מקרה זה מהמקרה של מסירה לצורך הצלת
של הריגה או הצלה ,רק כל שהוא הורג – דינו הרבים שאסורה ,כי שם זו פעולה אכזרית של
כמעשה הריגה בידים ואסור.