Page 41 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 41
מתנת הלצהה משה מא
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל נשאל שאלה דומה (נדפס ב"ישורון" כרך י"ג ,שנת תשס"ג):
בניסן תשס"ב אירע פיגוע בבית מלון בנתניה,
במלון סמוך התקיים כנס של ערכים ובין המשתתפים
היה בחור מישיבת מיר שהתמחה בהגשת עזרה
ראשונה .כששמע את רעש הפיצוצים יצא לשם מיד,
כדי להציל ככל שיוכל להציל .אלא שהוא נכנס למקום
האירוע כשהאירוע היה בעיצומו ,ואנשי הבטחון
הישראלי היו באמצע קרב עם המחבלים ,המחבלים
תפסו אותו כבן ערובה ,ובטעות חשבו היהודים כי הוא
מהמחבלים ופגעו בו למוות.
ונשאל מרן הגרי"ש זצ"ל מה הדין במקרה שהיה ברור גם ליהודים כי הוא יהודי,
אלא שלא היה אפשר להלחם במחבלים רק ע"י שיהרג הוא עמהם ,האם היה מותר
להם לעשות זאת?
ולאחר שבירר שמדובר במקרה שבכל אופן הוא לא היה יכול להנצל מידי
המחבלים ,הורה שמותר לפגוע בהם אף אם הוא יפגע עמהם ,מכיון שזה נחשב
לפעולת הצלה.
דבר דומה לזה אכן אירע לצערינו בחודש טבת תשע"ו בשער יפו בירושלים,
כאשר התנפלו שני ישמעאלים צמאי דם על יהודי חרדי ,ודקרוהו פעמים רבות בפלג
גופו העליון ,יהודי יקר בשם עופר ששהה בקרבת מקום נזעק לעזרתו ,והתנפל על
הדוקר הערבי ותוך כדי מאבק נדקר אף הוא .לבינתיים הגיעה למקום שוטרת מג"ב
וירתה במחבל חמשה כדורים ,אשר אחד מהם פגע בקדוש עופר הי"ד והרגו.
האם דבר זה נחשב להריגה בשגגה ,או שמכיון שהירי התבצע תוך כדי פעולת
הצלה ,דבר שהיה מותר לה ואף היתה מחוייבת לעשותו כדי להציל את הנדקר
ואחרים ,אין על זה כלל שם של הריגה .ולכאורה מדברי מרן הגרי"ש זצ"ל נראה שאכן
אין על זה שם של הריגה רק של הצלה.
אולם יש חילוק בין המקרים; במקרה של החזון ולכאורה ביאור דברי הגרי"ש זצ"ל הם כדבריו
איש הטיית החץ לעבר היחיד היא בעצם פעולת של מרן החזו"א ,שמכיון שבעיקרו מדובר בפעולה
הריגה מכוונת כלפיו ,אלא שהיות וסיבת הטיית החץ של הצלה ,יש להעדיף הצלת הרבים על הצלת
לשם אינה לשם הריגתו ,רק להיפך ,לשם הצלת היחיד .אלא שלכאורה עדיין הכרעתו של הגרי"ש
הרבים שבצד האחר ,לכן דן החזון איש מתחילה זצ"ל אינה מתאימה עם סוף דעתו של החזון איש
להתיר זאת ,ושוב נסתפק בדבר מכיון שסוף סוף יש שנשאר בספק אם מותר לעשות כדבר הזה בידים
כאן הריגה בידים. אע"פ שבעצם היא נחשבת לפעולת הצלה.
