Page 31 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה לא‬

‫להלכה כתב בספר שמירת שבת כהלכתה תחילת‬ ‫רואה לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא‪,‬‬
‫פרק ל"ב בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‪ ,‬ש"דבר‬ ‫והוא ממש ענין הפסוק שהזכרתי למעלה‪ ,‬אמר עצל‬
‫שהעולם חוששין לו משום סכנה‪ ,‬הרי הוא בגדר‬
‫סכנה"‪ .‬אולם כל שאינו בכלל גדר זה‪ ,‬אין זה נחשב‬ ‫שחל בדרך וגו'‪.‬‬
‫כסכנה של פיקוח נפש‪ .‬וכן הביא הגרש"ז בשו"ת‬
‫מנחת שלמה (תנינא סימן ל"ז) מדברי הגאון רבי עקיבא‬ ‫למדנו מדבריו את גדר הדברים; כאשר אדם‬
‫אייגר זצ"ל בתשובה (סי' ס') שכתב בגדר סכנה‬ ‫רואה סכנה מול עיניו‪ ,‬ודאי שעליו להסתר ולשמור‬
‫בשאלה הלכתית הקשורה לדיני חציצה בטבילה‬ ‫את עצמו‪ ,‬אולם כאשר הוא רק חושש שמא יפגע‬
‫במקוה‪" ,‬דלא בעי סכנה ממש או ספק סכנה אלא‬ ‫בדרכו בכל מיני סכנות‪ ,‬זו אינה יראה ראויה‪ .‬והכלל‬
‫שאיכא כאב וצער טובא ואפשר על צד הריחוק‬ ‫שחז"ל אמרו‪ :‬כל מקום שההיזק מצוי ונודע‪ ,‬צריך‬
‫אחת מני אלף דיצמח מזה סכנה‪ ,‬דאף דאין אנו דנים‬ ‫להשמר ממנו‪ ,‬אך אם אין ההיזק נודע אין לפחד‬
‫אותו בכלל סכנה או ספק סכנה‪ ,‬מ"מ כיון דאיכא‬
‫צד אפשרות לבוא לזה קורא בלשון סכנה"‪ ,‬וכעי"ז‬ ‫שמא יכנס לסכנה‪.‬‬
‫מבואר ברש"י ובתוס' (שבת מ"ה ע"א) שפירשו דשעת‬
‫מיעוט המצוי‬
‫הדחק היינו שעת סכנה‪.‬‬
‫וכמה בדיוק נקרא דבר מצוי? ידוע בשם מרן‬
‫ומוסיף הגרש"ז וכותב‪ :‬ולענין עיקר הדבר מה‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהקשר לדבר אחר‪ ,‬שהמושג‬
‫נקרא ספק פקוח נפש ומה לא‪ ,‬ועד איפה הוא הגבול‪,‬‬ ‫"מיעוט המצוי" הכוונה לעשרה אחוזים‪ ,‬ומסתמך‬
‫גם אנכי בעניי הסתפקתי טובא בזה‪ ,‬אלא שמצד‬ ‫על תשובת ה"משכנות יעקב" סימן ט"ז י"ז‪( ,‬וכן‬
‫הסברא נלענ"ד דכל שדרך רוב בני אדם לברוח מזה‬ ‫כתוב בספר קובץ תשובות חלק ג' תשובה קי"ג)‪ .‬וכן כתב מרן‬
‫כבורח מפני הסכנה ה"ז חשיב כספק פקוח נפש‬ ‫הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה תנינא סימן ס"ג)‬
‫וקרינן ביה בכה"ג וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬אבל‬ ‫שטוב לחוש לדברי המשכנות יעקב ששיעור מיעוט‬
‫אם אין רוב בני אדם נבהלים ומפחדים מזה אין זה‬ ‫המצוי הוא עשרה אחוזים‪[ .‬ואף שאחרים הביאו‬
‫חשיב סכנה‪ .‬והן הן הדברים שהובאו בשמו להלכה‬ ‫משו"ת הריב"ש סימן קצ"א ש"מיעוט המצוי" היינו‬
‫קרוב למחצה‪ ,‬בכתב עת "צהר" (כרך ו'‪ ,‬שנת תשנ"ט)‪,‬‬
‫בתימצות דברים בשמירת שבת כהלכתה הנ"ל‪.‬‬ ‫נדפס מאמר של הרה"ג ר' אלחנן פרץ שליט"א‬
‫בענין‪ ,‬וכתב שם ששלח לשאול את הגרי"ש זצ"ל‬
‫ולפי זה כאשר אנו דנים‪ ,‬למשל‪ ,‬על הצלת הטובע‬ ‫מדברי הריב"ש על דברי המשכנות יעקב‪ ,‬והוא ענה‬
‫בים‪ ,‬עלינו להבחין בין מספר אופנים‪ .‬הטובע בים‬ ‫לו שאין מזה סתירה‪ ,‬אלא שלא פירש את דבריו]‪.‬‬
‫שהוא במצב רגיל‪ ,‬אם המציל הוא אדם המתמצא‬ ‫אלא שכל זה לגבי שאר איסורים אולם לגבי ספק‬
‫בשחיה‪ ,‬כמובן שעליו להצילו‪ ,‬על אף שבמקרים‬ ‫פיקוח נפש כתב בספר שערי חיים בקונטרס הערות‬
‫מסויימים יש בכך סכנה‪ .‬ואם הים רוגש או סוער‪,‬‬ ‫עמוד נ"ז בשם הגרש"ז זצ"ל שיש להחמיר אף‬
‫תלוי במיומנותו של המציל; אם הוא מומחה ורגיל‬
‫גם במצבים כאלו‪ ,‬יתכן שהוא מחוייב גם כן להכנס‬ ‫בפחות מעשר אחוז כמיעוט המצוי‪.‬‬
‫לים הסוער ולהציל‪ ,‬ומעשים בכל יום בחופי הרחצה‬
‫שהממונים על שלום הרוחצים‪" ,‬המצילים"‪ ,‬נכנסים‬ ‫מסקנת הדברים‬

‫על‪-‬כל‪-‬פנים מסקנת דברי הרמח"ל הם‪ ,‬שעל‬
‫האדם לחשוש לסכנה כאשר הדבר מצוי וידוע‪ ,‬וכן‬