Page 28 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גירש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫כח‬

‫השאילתות ויקרא והרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא‬ ‫מסירת חיי עולם‪ ,‬האם גם בכזה מקרה עליו למסור‬
‫כ"ה ל"ו)‪.‬‬ ‫עצמו בידם‪.‬‬

‫עד כאן דברנו מעיקר החיוב של הצלה‪ ,‬אולם יש‬ ‫הצלה במסירות נפש‬
‫לעיין האם חיוב זה הוא גם כאשר הדבר כרוך בסיכון‬
‫ובזה באנו לשאלת הרת‪-‬גורל שדנו בה רבותינו‬
‫עצמי?‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬כאשר בעוונותינו הרבים מזמן חורבן‬
‫הבית עם ישראל נע ונד בין האומות‪ ,‬וכמעט בכל‬
‫בדברי הראשונים עמודי ההוראה; הרי"ף‪,‬‬ ‫הדורות היו במצב של רדיפה מאומות העולם‪,‬‬
‫הרמב"ם והרא"ש‪ ,‬לא הובא נידון זה האם חיוב‬ ‫ושאלה זו של מסירת נפש לצורך הצלה היתה‬
‫הצלה הוא גם תוך כדי סיכון עצמו‪ ,‬אולם הבית יוסף‪,‬‬ ‫שאלה מצויה ביותר‪ ,‬כך ששאלה זו ניכרת ברבים‬
‫הן בספרו "כסף משנה" על הרמב"ם הלכות רוצח‬ ‫מהנידונים בענין‪ ,‬באופן ישיר או עקיף‪ ,‬החל מהגמרא‬
‫שם‪ ,‬והן בספרו על הטור בסימן תכ"ו‪ ,‬הביא את‬ ‫וכלה בספרי השו"ת לדורותיהם עד הדור האחרון‬
‫דברי הגהות מיימוני שכתב "בירושלמי מסיק אפילו‬ ‫ממש‪ .‬כמובן שבמסגרת זו לא נוכל להקיף את‬
‫להכניס עצמו בספק סכנה חייב‪ ,‬ונראה שהטעם‬ ‫הנושא‪ ,‬ונסתפק בהבאת תמצית הדברים והכרעתם‬
‫מפני שהלה ודאי והוא ספק וכל המקיים נפש אחת‬ ‫של שנים מגדולי ישראל; הרדב"ז שהיה מחותמי‬
‫תקופת הראשונים ופותחי תקופת האחרונים‪ ,‬וה"יד‬
‫מישראל כאילו קיים עולם מלא"‪.‬‬ ‫אליהו" מלובלין שהיה מגדולי האחרונים בדורו של‬

‫אולם בספר השולחן ערוך לא הביא הבית יוסף‬ ‫ה"חכם צבי" ועוד‪.‬‬
‫את דברי הגהות מיימוני בשם הירושלמי הנזכרים‬
‫שיש להכנס לסכנה לצורך הצלה‪ .‬וכתב הסמ"ע‬ ‫ונקדים תחילה בקצרה את המקורות של חיוב‬
‫בסימן תכ"ו סעיף קטן א' שהמחבר השמיט דין זה‬ ‫הצלת חבירו המוטל בסכנה‪.‬‬
‫מהלכה מכיון שכאמור עמודי ההוראה לא כתבו דין‬
‫בגמרא סנהדרין דף ע"ג עמוד א' מניין לרואה את‬
‫זה‪.‬‬ ‫חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין‬
‫באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על‬
‫והוסיף על כך בפתחי תשובה שם בשם ספר‬ ‫דם רעך‪ ,‬וברייתא זו הובאה ברמב"ם בספר המצוות‬
‫אגודת אזוב‪ ,‬שמהגמרא בבלי נראה שחולקים בזה‬ ‫מצות לא תעשה רצ"ז‪ ,‬וכן בהלכות הרמב"ם בפרק‬
‫על הירושלמי‪ ,‬שבמסכת נדה דף ס"א עמוד א'‬ ‫א' מהלכות רוצח הלכה י"ד‪ ,‬ובשו"ע חושן משפט‬
‫מובא מעשה שהיה ב"הנהו בני גלילא דנפק עלייהו‬
‫קלא דקטול נפשא [יצא הקול על בני הגליל שהרגו‬ ‫סימן תכ"ו‪.‬‬
‫נפש]‪ ,‬אתו לקמיה דרבי טרפון אמרו ליה לטמרינן מר‬
‫[ובקשו מקלט אצל רבי טרפון]‪ ,‬אמר להו היכי נעביד‬ ‫מקור נוסף לדין זה הביאו הראשונים מהגמרא‬
‫[ענה להם‪ :‬מה אעשה‪ ]-‬אי לא אטמרינכו חזויתייכו‬ ‫במסכת בבא מציעא דף ס"ב עמוד א' שלומדים דין‬
‫[אם לא אטמינכם יגלו אתכם]‪ ,‬אטמרינכו הא אמור‬ ‫זה מהפסוק "וחי אחיך עמך"‪ ,‬והיינו כמבואר בגמרא‬
‫רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי‬ ‫שם שאפילו על חשבונו יתכן שיש חיוב להציל את‬
‫מיחש ליה מבעי [ואם אטמינכם הרי יתכן שבאמת‬ ‫חבירו‪ ,‬ובודאי במקום שזה לא על חשבונו‪ ,‬כן כתבו‬
‫הרגתם את הנפש ואתם חייבים מיתה‪ ,‬ובלשון הרע‬