Page 24 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 24
משה 'ג גירש ' -ב הלע מתנת כד
בהלכות רוצח פ"ב הלכה ז' אחד ההורג את הבריא על-כל-פנים נמצינו למדים ,שעל אף שמחללים
או את החולה הנוטה למות ,ואפילו הרג את הגוסס את השבת על חיי שעה ,אולם כנגד חיי עולם הם
נהרג עליו ע"כ ,ולכן כאשר באים הרודפים ודורשים נדחים ,וא"כ התמיהה עולה ביתר שאת ,למה אנו
מאתנו למסור להם אדם פלוני ,הרי זה נחשב מעדיפים חיי שעה של אותו אדם שהגויים מבקשים,
כאילו אנו גורמים בידים את מיתתו ,ולזה אין שום
היתר ,וחייב אדם למסור את נפשו על כך[ ,וכמו על פני חיי עולם של קבוצה גדולה של אנשים?
שבהשתלת איברים שעושים את זה על חשבון חיי
אחר דינו כרצח כמבואר להלן בשריג ו'] ,ואפילו אם הצלה מול מסירה
על ידי כך יהרגו כולם ,כי כולם מצווים למסור נפש
אלא הביאור בזה הוא ,שכאשר אנו דנים על
על דבר זה " -יהרג ואל יהרוג"! הצלה ,בזה יש חילוק בין חיי עולם לחיי שעה ,ואנו
מעדיפים להציל חיי עולם על-אף שבעקבות זה
ובאמת חילוק זה מוכרח ומבואר מתוך לימוד שלא נציל יגרם אובדן חיי שעה ,אולם על הריגה ,בין
הסוגיא היסודית בענינים אלו ,של מחלוקת בן בידים ובין על ידי גרם הריגה ,לא מצינו חילוק בין
פטורא ורבי עקיבא המוזכרת לעיל .וכמו שיבואר חיי שעה לחיי עולם ,חיי אדם הם בכל מקרה חיים,
ומי שנוטלם יש לו דין רוצח ,וכמו שכתב הרמב"ם
לפנינו.
עלה ב'
ימות ואל יראה במיתתו של חבירו
ונשוב תחילה לסוגיית הגמ':
"שנים שהיו מהלכין בדרך ,וביד אחד מהן קיתון
של מים ,אם שותים שניהם מתים ,ואם שותה אחד
מהן ,מגיע לישוב ,דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהן
וימותו ואל יראה אחד מהן במיתתו של חבירו ,עד שבא
רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך" חייך קודמים לחיי
חברך".
לעשות? וכאן נחלקו גדולי התנאים; בן פטורא דרש הבה נתאר לעצמינו; שני חברים תועים בישימון
לפני הרבים ופסק הלכה למעשה -ישתו שניהם! דרך במדבר ,נותר להם קיתון אחד של מים ,כדי
לא שהם יסמכו על מעשה ניסים ,כי אמנם "אפילו שיגיעו למקום מיושב לפי המרחק המשוער ,הם
חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו זקוקים לפחות לכמות כפולה ,ואילו בכמות כזו
מן הרחמים" ,אולם כידוע בהלכה אין סומכים על הם ודאי לא ישרדו .המבוכה גדולה :מה עליהם