Page 24 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גירש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫כד‬

‫בהלכות רוצח פ"ב הלכה ז' אחד ההורג את הבריא‬ ‫על‪-‬כל‪-‬פנים נמצינו למדים‪ ,‬שעל אף שמחללים‬
‫או את החולה הנוטה למות‪ ,‬ואפילו הרג את הגוסס‬ ‫את השבת על חיי שעה‪ ,‬אולם כנגד חיי עולם הם‬
‫נהרג עליו ע"כ‪ ,‬ולכן כאשר באים הרודפים ודורשים‬ ‫נדחים‪ ,‬וא"כ התמיהה עולה ביתר שאת‪ ,‬למה אנו‬
‫מאתנו למסור להם אדם פלוני‪ ,‬הרי זה נחשב‬ ‫מעדיפים חיי שעה של אותו אדם שהגויים מבקשים‪,‬‬
‫כאילו אנו גורמים בידים את מיתתו‪ ,‬ולזה אין שום‬
‫היתר‪ ,‬וחייב אדם למסור את נפשו על כך‪[ ,‬וכמו‬ ‫על פני חיי עולם של קבוצה גדולה של אנשים?‬
‫שבהשתלת איברים שעושים את זה על חשבון חיי‬
‫אחר דינו כרצח כמבואר להלן בשריג ו']‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫הצלה מול מסירה‬
‫על ידי כך יהרגו כולם‪ ,‬כי כולם מצווים למסור נפש‬
‫אלא הביאור בזה הוא‪ ,‬שכאשר אנו דנים על‬
‫על דבר זה ‪" -‬יהרג ואל יהרוג"!‬ ‫הצלה‪ ,‬בזה יש חילוק בין חיי עולם לחיי שעה‪ ,‬ואנו‬
‫מעדיפים להציל חיי עולם על‪-‬אף שבעקבות זה‬
‫ובאמת חילוק זה מוכרח ומבואר מתוך לימוד‬ ‫שלא נציל יגרם אובדן חיי שעה‪ ,‬אולם על הריגה‪ ,‬בין‬
‫הסוגיא היסודית בענינים אלו‪ ,‬של מחלוקת בן‬ ‫בידים ובין על ידי גרם הריגה‪ ,‬לא מצינו חילוק בין‬
‫פטורא ורבי עקיבא המוזכרת לעיל‪ .‬וכמו שיבואר‬ ‫חיי שעה לחיי עולם‪ ,‬חיי אדם הם בכל מקרה חיים‪,‬‬
‫ומי שנוטלם יש לו דין רוצח‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם‬
‫לפנינו‪.‬‬

‫עלה ב'‬

‫ימות ואל יראה במיתתו של חבירו‬

‫ונשוב תחילה לסוגיית הגמ'‪:‬‬

‫"שנים שהיו מהלכין בדרך‪ ,‬וביד אחד מהן קיתון‬
‫של מים‪ ,‬אם שותים שניהם מתים‪ ,‬ואם שותה אחד‬
‫מהן‪ ,‬מגיע לישוב‪ ,‬דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהן‬
‫וימותו ואל יראה אחד מהן במיתתו של חבירו‪ ,‬עד שבא‬
‫רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך" חייך קודמים לחיי‬

‫חברך"‪.‬‬

‫לעשות? וכאן נחלקו גדולי התנאים; בן פטורא דרש‬ ‫הבה נתאר לעצמינו; שני חברים תועים בישימון‬
‫לפני הרבים ופסק הלכה למעשה ‪ -‬ישתו שניהם!‬ ‫דרך במדבר‪ ,‬נותר להם קיתון אחד של מים‪ ,‬כדי‬
‫לא שהם יסמכו על מעשה ניסים‪ ,‬כי אמנם "אפילו‬ ‫שיגיעו למקום מיושב לפי המרחק המשוער‪ ,‬הם‬
‫חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו‬ ‫זקוקים לפחות לכמות כפולה‪ ,‬ואילו בכמות כזו‬
‫מן הרחמים"‪ ,‬אולם כידוע בהלכה אין סומכים על‬ ‫הם ודאי לא ישרדו‪ .‬המבוכה גדולה‪ :‬מה עליהם‬