Page 22 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גירש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫כב‬

‫ולמדנו שלחיי שעה אין אנו חוששים‪ ,‬ביחס‬ ‫ימיתנו ומתנו"‪ .‬והאיכא חיי שעה‪ .‬ומיתה מיד‪ .‬לא‬

‫לחיי עולם‪.‬‬ ‫חיישינן‪ .‬הואיל וסופו למות כאן]‪ ,‬עד כאן‪.‬‬

‫לפנינו דוגמא הלכה למעשה‬
‫מכלל זה ש"לחיי שעה לא חיישינן"‪ ,‬לגבי האדם בעצמו‪.‬‬

‫מעשה היה בילד שנפגע בראשו ואושפז במצב‬
‫אנוש בבית החולים‪ ,‬והרופאים אמרו שמצבו נואש‪,‬‬
‫ואם הוא לא ינותח בראשו הוא לא יאריך ימים‪ ,‬ומאידך‬
‫הניתוח עצמו מסוכן מאוד היות ורק מעטים יצאו חיים‬

‫מניתוח ראש מסובך כזה‪.‬‬

‫בצר להם פנו ההורים אל מרן החזון איש כדת מה‬
‫לעשות‪ ,‬ולאחר שעצם את עיניו והיה אחוז בשרעפיו‬
‫כרבע שעה‪ ,‬שאל לזהות הרופא המנתח‪ ,‬וענה שאכן‬
‫כדאי לנתח את הילד‪ .‬הרופא עצמו התפלא על תשובת‬
‫החזון איש‪ ,‬באומרו שבכל פעם אכן הוא קולע למטרה‪,‬‬
‫ברם במקרה זה אין סיכויים להצלחת הניתוח‪ .‬אך בכל‬
‫זאת נענה להפצרת האב וערך ניתוח בן למעלה משש‬
‫שעות‪ ,‬ולבסוף אמר שאם הילד לא יתעורר לאחר יממה‬
‫אפסו סיכוייו‪ .‬הילד לא התעורר והרופא פרך את ידיו‬
‫ביאוש‪ ,‬האב האומלל נחפז לחזון איש שענה לו כי‬
‫"הזמן הקצוב אצלנו הוא שלש יממות"‪ ,‬ואמנם לאחר‬

‫זמן זה התעורר הילד עד שהחלים כליל‪.‬‬

‫לאחר זמן ענה החזון איש לשאלת מקורביו ואמר‪,‬‬
‫כי מה שהרהר בתחילה כרבע שעה‪ ,‬הוא לפי הנתונים‬
‫שהציג הרופא שהשאלה היא אם להעדיף ספק הצלת‬
‫חיי עולם על ידי סיכון של חיי שעה‪ ,‬וכדי לברר את‬
‫הנידון של "חוששין לחיי שעה" הוא העביר לנגד עיניו‬