Page 17 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 17

‫מתנת הלצהה משה יז‬

‫לחולים במחלה מסוכנת אשר תרופות אלו יצילום‬
          ‫ממות לחיים‪ ,‬אלא שמדובר בכששים חולים‪.‬‬

‫במילים אחרות‪ :‬חיי שעה של שש מאות איש‪ ,‬מול חיי עולם של ששים‬
                                                                 ‫איש‪ ,‬מה עדיף?‬

‫התרופות המצילות חיים ולא אותם שרק מאריכות‬       ‫בגמרא עבודה זרה דף כ"ז עמוד ב' יש דיון‬
                      ‫חיים‪ ,‬על אף שהם הרבים‪.‬‬    ‫אם מותר ללכת לרופא עכו"ם כדי להתרפאות‬
                                                ‫ממנו‪ ,‬הנידון הוא אם חוששים שמא הרופא יבחר‬
‫אולם השמועה אומרת שכאשר הונחה שאלה‬              ‫לקצר את חיי הפציינט או שיטפל בו כיאות‪ .‬אמר‬
‫זו על שולחנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק‬      ‫רבא א''ר יוחנן ואמרי לה אמר רב חסדא אמר ר'‬
‫להיפך‪ ,‬ונימוקו עמו; מאחר וסל התרופות הוא לא‬     ‫יוחנן ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהן‪ ,‬ודאי מת‬
‫בכלל מצות צדקה ‪ -‬אשר בדין מצוות צדקה אכן יש‬     ‫מתרפאין מהן‪[ ,‬פירש רש"י‪ :‬ספק חי ספק מת‪.‬‬
‫להעדיף פיקוח נפש של המיעוט על פני חיי שעה‬       ‫חולי שאם לא ירפאנו רופא‪ ,‬ספק יחיה ספק ימות‪,‬‬
‫של רבים ‪ -‬אולם כספי משרד הבריאות הינם כספי‬      ‫אין מתרפאין מהן‪ ,‬דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה‬
‫כל הציבור‪ ,‬וחברי הועדה המחליטים בנידון הם‬       ‫ומוטב שיניח אולי יחיה‪ .‬ודאי מת מתרפאין‪ .‬היכא‬
‫בעצם נציגים של כלל הציבור‪ ,‬והוא כמו "ועד הבית"‬  ‫דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל‬
‫מאחר וכולם שותפים בו‪ ,‬דהיינו אותם שמיועד‬        ‫לרפאותו מתרפאין מהן‪ ,‬דעובד כוכבים מאי עביד‬
‫להם אותו הכסף לצרכם הרפואי‪ ,‬וא"כ מאחר ויש‬       ‫ליה הא בלאו הכי מיית‪ ,‬ושמא ירפאנו העובד‬
‫בכלל הנזקקים לכספים אלו שש מאות איש אשר‬         ‫כוכבים]‪ .‬שואלת הגמרא‪ :‬מת ‪ -‬האיכא חיי שעה‪,‬‬
‫צריכים זאת לחיי שעה‪ ,‬וששים אשר צריכים זאת‬       ‫לחיי שעה לא חיישינן‪[ ,‬רש"י‪ :‬חיי שעה‪ .‬שהעובד‬
‫לחיי עולם‪ ,‬צריך לילך אחרי הרוב‪ ,‬מאחר ואין אדם‬   ‫כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או יומים יחיה]‪.‬‬
‫יכול לקחת כסף השייך לשני בכדי להציל חייו אם‬     ‫מוכיחה הגמרא‪ :‬ומנא תימרא דלחיי שעה לא‬
                                                ‫חיישינן דכתיב (מלכים ב'‪ ,‬ז' ד') "אם אמרנו נבוא‬
                          ‫לבסוף לא ישיבם לו‪.‬‬    ‫העיר והרעב בעיר ומתנו שם" והאיכא חיי שעה אלא‬
                                                ‫לאו לחיי שעה לא חיישינן‪[ ,‬רש"י‪ :‬אם אמרנו נבוא‬
‫אלא שיש לדון בפרט זה שעדיפות חיי עולם‬           ‫העיר‪ .‬בארבעה אנשים מצורעים כתיב; "אם אמרנו‬
‫הוא רק בעניני צדקה‪ ,‬שהרי כפי שראינו בסוגיא‬      ‫נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם‪ ,‬ואם ישבנו פה‬
‫בעבודה זרה מדובר בקביעה כללית‪ ,‬וגם הסברא‬        ‫ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו‬
‫נותנת כן‪ ,‬והרי דין הוא שאין דוחין נפש מפני נפש‬  ‫ונחיה ואם ימיתנו ומתנו"‪ .‬והאיכא חיי שעה‪ .‬ומיתה‬
‫ואילו חיי שעה מול חיי עולם ודאי שהם נדחים‪ .‬ויש‬  ‫מיד‪ .‬לא חיישינן‪ .‬הואיל וסופו למות כאן]‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫לומר שחיי שעה של אחד לא נדחים מפני חיי עולם‬
‫של השני וכפי שנתבאר בתשובת הנודע ביהודה‪,‬‬        ‫למדנו מהגמרא שחיי שעה לא חשובים כחיי‬
‫ולכן כספי ציבור שנועדו לחלוקה על פי הציבור‪ ,‬יש‬  ‫עולם‪ ,‬אם כן היה עלינו לכאורה להעדיף את‬

           ‫להעדיף לילך בהם אחר רוב הנצרכים‪.‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22