Page 16 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 16
משה 'א גירש ' -ג הלע מתנת טז
ד .לאחר שכבר לקחו ממנו את האיבר ,יש להבחין בין הנגזל עצמו שזכותו המלאה
לתבוע ממנו חזרה את הכליה ,וגם להשיטות הסבורות שיש חיוב לתרום כליה
מכל מקום בדיני ממונות הוא בעלים גמור עליה ,ואינו נחשב שופך דמים בכך ,אלא
שעלינו לשכנע אותו לסגת מדרישתו זו הגובלת בפיקוח נפש (שיעורי תורה לרופאים עמ'
517מהגר"י זילברשטיין שליט"א בשם מרן הגרי"ש זצ"ל).
מה שאין כן החולה עצמו שהכליה נשתלה בגופו ,יש לדון באם הוא יבוא לפנינו
וישאל האם הוא מחוייב מדין תורה להחזיר את הכליה ,ובכך להסתכן בנפשו ,או
מאחר וכבר מעשה הגזלה נעשה ,הרי שגם אם נאמר שהוא מחוייב לקיים "והשיב
את הגזילה אשר גזל" אולם הרי על מצות עשה וגם על מצות לא תעשה אין חיוב
למסור את הנפש ,ואם כן נאמר לו לכאורה שהוא פטור ,ורק כאשר יתבעו בעל
הכליה לדין תורה יצא חייב בדינו ,ולמעשה יוכל להשתמט לכאורה לקיים פסק
זה ,והדבר צריך עיון.
עלה ג'
כיצד לחלק את "סל התרופות"?
אחת לתקופה מסויימת יושבים "נבחרי" הציבור
הכללי ומחליטים בשאלה הרת גורל :התקציב שהמדינה
מקציבה עבור "סל התרופות" הינו תקציב מצומצם
יחסית ,חולים רבים ממתינים ומייחלים בכליון עינים
להחלטות שייטיבו עמהם ,ועל כתפי אותם "נבחרים"
מוטלת אחריות כבדה של החלטה הרת גורל ,כאשר
בכלל הכרעתם גם שאלת חיים ומות.
אחת השאלות החמורות שעלו לדיון היתה :סכום
מסויים של כסף יכול לאשר תרופות מאריכות חיים
לחולים סופניים ,כאשר מדובר בציבור המוערך בכשש
מאות איש ,ומנגד באותו סכום אפשר לתקצב תרופות
