Page 249 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה טמר‬

‫ואחד הרבנים שפרסם מאמר בנידון הקדים‬ ‫רצה למכרו‪ ,‬אך מאחר וספר תורה עולה דמים‬
‫וכתב‪" ,‬ראשית כל אעיר שלפני כל בירור יש לדעת‬ ‫מרובים לכן לא נמצא מי שיחפוץ לרכושו‪ ,‬והוא הגה‬
‫כלל גדול‪ ,‬כי דבר שנהגו בו כלל ישראל אין להרהר‬ ‫בליבו רעיון להפיץ במחיר סביר כרטיסי הגרלה על‬
‫אחריהם‪ ,‬שחס ושלום לומר שכלל ישראל יכשל‬ ‫ספר תורה‪ ,‬וההכנסות יהיו קודש לחתונת ביתו‪ ,‬והיו‬
‫בעבירה‪ ,‬יש הרבה מקורות שגדולי ישראל הזכירו‬ ‫שטענו שיש ביזיון במכירת ספר תורה באמצעות‬
‫בספריהם את המנהג של קניית שטר הגרלה‪ ,‬וגם‬ ‫הגרלה‪ ,‬וכתב הפנים מאירות "שאין כאן בזיון כלל‪,‬‬
‫דנו אם יש בזה משום חולשה בביטחון בה'‪ ,‬ואילו‬ ‫כיון שהתורה עומדת בכבוד בהיכל‪ ,‬וכן ראינו מעשים‬
‫היה ספק של גזל היו חוששים להורות נגד המחבר‬ ‫בכל יום שסופרים כותבים מגילת אסתר ומוכרים על‬
‫[שפסק בשולחן ערוך שאסור לשחק בקוביא] אפילו‬ ‫ידי הגרלה ופייס כזה‪ ,‬ומוכרים ביוקר כדי להרויח‪,‬‬
‫לאשכנזים‪[ ,‬הנשמעים להוראותיו של הרמ"א שהתיר‬ ‫והגורל צווח למי שזכה במצווה זו הוא נשכר‪ ,‬ואין‬
‫לשחק בקוביא]‪ ,‬אך יש לברר מדוע באמת אין זה‬ ‫פוצה פה ומצפצף לאוסרה"‪ ,‬וציין לתשובה זו‬
‫בכלל משחק בקוביא‪ ,‬שהרי חלוקת הפרסים היא על‬ ‫בשו"ת זרע אמת (חלק ג' סימן קמ"ד)‪ ,‬וגם הוא שם התיר‬
‫למכור בהגרלה ס"ת בכדי שיהיה לשואל כיצד לזון‬
‫ידי הטלת גורל"‪.‬‬ ‫את משפחתו‪ ,‬ובברכי יוסף (יורה דעה סימן ע"ר אות ג')‬
‫הביא כן בשם שו"ת פרי הארץ (חלק ב' סימן ט"ז)‪ ,‬ובשם‬
‫התנתקות החלטית‬ ‫ספר זרע אברהם (יורה דעה סימן ו')‪ ,‬ובקונטרס אחרון‬
‫כתב הברכי יוסף שבספר גבעת פנחס (חלק א' סימן‬
‫וראיתי כמה תלמידי חכמים מתנבאים בסגנון‬ ‫כ"ו) העיד המחבר הגאון המפורסם רבי פנחס עניו‬
‫אחד לבאר את החילוק המהותי שבין משחק‬ ‫זצ"ל שכן עשו מעשה רבני איטליה‪ ,‬והסכים עמו‬
‫בקוביא ובין ההגרלות המצויות‪ ,‬וזאת‪ ,‬שבשימת‬ ‫להתיר זאת הגאון רבי משה ליפשיץ זצ"ל‪ ,‬וכל הדין‬
‫לב נבחין שיש חילוק מהותי בין הפרוצדורה של‬ ‫ודברים בספרים הנזכרים הוא רק האם יש במכירת‬
‫משחק בקוביא‪ ,‬לבין הגורלות המצויות‪ ,‬כי במשחק‬ ‫ספר תורה באמצעות הטלת גורל משום ביזוי ספר‬
‫בקוביא כל אחד מהשחקנים מניח סכום כסף על גבי‬ ‫התורה‪ ,‬אבל לא עלה על דעתם לאסור זאת מצד‬
‫המדף שמונח לצידם‪ ,‬והמנצח במשחק משלשל‬
‫לכיסו את כל הכסף‪ ,‬כך שהשחקנים אינם מתנתקים‬ ‫משחק בקוביא‪.‬‬
‫בהחלטיות מכספם עד לאחר ההפסד במשחק‪,‬‬
‫ולכן למרות שהם הניחו את הכסף על המדף‪ ,‬הם‬ ‫מנהג ישראל תורה‬
‫עדיין מקווים שהכסף יוחזר אליהם‪ ,‬ומפני כן הם לא‬
‫מקנים את הכסף בלב שלם‪ ,‬ועל כן כשהמנצח נוטל‬ ‫וכבר נהוג ונפוץ בכל ישראל לערוך גורלות‪,‬‬
‫את הכסף הוא נכנס לבעיה הלכתית של איסור גזל‪.‬‬ ‫ולהשתתף בגורלות‪ ,‬ודבר רחוק הוא לומר שכולם‬
‫טעו בזה והתירו את האסור‪ ,‬ולא שתו ליבם לאיסור‬
‫אבל בגורלות המצויות‪ ,‬מיד בזמן רכישת‬ ‫משחק בקוביא‪ ,‬ולכן הדבר ברור ופשוט שאין זיקה‬
‫הכרטיס הקונה מתנתק בהחלטיות מהכסף והוא‬ ‫בין משחק בקוביא ובין הגורלות המצויות‪ ,‬אלא‬
‫מעביר אותו למוכרי הכרטיסים‪ ,‬והוא מודע לכך‬ ‫שצריכים להעמיק ולבאר במה שונים גורלות אלו‬
‫שכסף זה לעולם לא יחזור אליו‪ ,‬כך שבזמן נתינת‬
‫הכסף הוא נותן את הכסף בלב שלם‪ ,‬ואין כל פגם‬ ‫מהמשחק בקוביא שנאסר לרוב הפוסקים‪.‬‬