Page 221 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה אכר‬

‫העת נזרקה נבואה בפיה והיא אמרה שהיא תרצה‬ ‫מדפתי ברישא [באותה העת אכן רבני הישיבה‬
‫להינשא לשניהם]‪ ,‬אמר רבא ואנא בתרא [ועל כך‬ ‫חפצו למנות ראש ישיבה חדש אך דוקא ההצעה‬
‫הגיב רבא שהוא יהיה השני‪ ,‬ואכן כן היה‪ ,‬שלאחר‬ ‫שעמדה על הפרק היתה למנות את רב אחא מדפתי‬
‫פטירתו של רמי בר חמא שנשאה תחילה‪ ,‬נשאה‬ ‫לראש ישיבה]‪ ,‬כיון דשמעי דאתא שדור זוגא דרבנן‬
‫רבא]"‪ ,‬ומקרה זה מלמדינו על כך שפעמים שנזרקת‬ ‫לגביה לאימלוכי ביה [ומכיון שהם שמעו שמר בר‬
‫רב אשי הגיע לעירם הם שלחו שני תלמידי חכמים‬
‫נבואה בפי התינוקות‪.‬‬ ‫שהתייעצו עם מר בר רב אשי האם אכן מן הראוי‬
‫למנות את רב אחא לראש ישיבה]‪ ,‬עכביה [אך מכיון‬
‫כשעם ישראל אינו זכאי‬ ‫שמר בר רב אשי ראה בדבריו של אותו שוטה כמסר‬
‫משמים שהוא צריך להיות הראש ישיבה‪ ,‬לכן הוא‬
‫ואכן גם בספר הזוהר ישנה התייחסות לתופעה‬ ‫עיכב את תלמידי החכמים בביתו]‪ ,‬הדר שדור זוגא‬
‫זאת‪ ,‬וכך נכתב בזוהר (שמות דף ו' עמוד ב') "ר' חייא‬ ‫דרבנן אחרינא עכביה גביה [ומכיון שרבני הישיבה‬
‫אמר‪ ,‬תלתין יומא עד לא ייתי תוקפא לעמא בארעא‪,‬‬ ‫ראו שהשלוחים שהלכו למר בר רב אשי לא שבו‬
‫או עד לא תיתי תבירו לעמא‪ ,‬מכריזי בעלמא ההוא‬ ‫לכן הם שלחו לו שני שליחים נוספים והוא עיכב גם‬
‫מלה [שלושים יום לפני שקורה מאורע חריג בארץ‬ ‫אותם]‪ ,‬עד דמלו בי עשרה [וכך הוא חזר ועשה עד‬
‫מכריזים בעולם על העתיד להתרחש]‪ ,‬ולזמנין‬ ‫שהיה בביתו מנין של תלמידי חכמים]‪ ,‬כיון דמלו בי‬
‫דאתמסר ההוא מילה בפומא דרבייא [ופעמים‬ ‫עשרה פתח הוא ותנא ודרש‪ ,‬לפי שאין פותחין בכלה‬
‫שהדבר מתגלה לתינוקות]‪ ,‬ולזמינין לאינון בני נשא‬ ‫פחות מעשרה [וברגע שהתאסף בביתו מנין של‬
‫דלית בהו דעתא [ופעמים שהדבר מתגלה לאותם‬ ‫תלמידי חכמים פתח מר בר רב אשי ודרש בפניהם‪,‬‬
‫אנשים שאין בהן דעת]‪ ,‬ולזמנין דההוא מילה‬ ‫ובדרשה זו הוא נעשה לראש הישיבה‪ ,‬והוא עשה‬
‫אתמסר בפומא דעופי [ולפעמים שעופות השמים‬ ‫כן מחמת שדרשת ההכתרה לתפקיד ראש השיבה‬
‫הם הזוכים לגילוי זה]‪ ,‬ומכריזי בעלמא ולית מאן‬ ‫צריכה להיות בפני עשרה]"‪ ,‬ומקרה זה הוא דוגמא‬
‫דישגח בהו [אך 'נביאים' אלו מכריזים בארץ את דבר‬ ‫לכך שהאמוראים הסתמכו על דבר נבואה שנזרק‬
‫הנבואה‪ ,‬ואין מי ששם את ליבו לכך שיצורים אלו‬
‫מנבאים עתה את העתיד]‪ ,‬כד עמא זכאין אתמבר‬ ‫מפיו של השוטה בכדי לנהוג על פיו‪.‬‬
‫ההוא מילה לאינון רישין זכאין דעלמא בגין דיודיעו‬
‫לון ויתובון למאריהון [אמנם כאשר עם ישראל‬ ‫ביתו של רב חסדא ניבאה למי תינשא‬
‫זכאים המסר לא מועבר באמצעות שליחים פחותים‬
‫כאלו‪ ,‬אלא באמצעות אנשים שזכאים לכך כלומר‬ ‫דוגמא נוספת מביאה שם הגמרא "כי הא דבת‬
‫על ידי הנביאים‪ ,‬והם מנבאים על כך לאנשים מתוך‬ ‫רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה [מעשה בבתו‬
‫מטרה שהם יחזרו בתשובה ויבטלו את הגזירה]‪ ,‬וכד‬ ‫של רב חסדא שבהיותה קטנה ישבה על ברכי‬
‫לאו אינהו זכאין הוי כדקאמרן [אמנם כשעם ישראל‬ ‫אביה]‪ ,‬הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא [ובאותה‬
‫אינן זכאים אז הנבואה מועברת באמצעות הקטנים‬ ‫העת ישבו לפניו תלמידיו רבא ורמי בר חמא]‪ ,‬אמר‬
‫השוטים או העופות‪ ,‬אך אז האנושות אינה מפנימה‬ ‫לה מאן מינייהו בעית [ושאל רב חסדא את ביתו למי‬
‫מהם תרצי להינשא]‪ ,‬אמרה ליה תרוייהו [ובאותה‬
‫שאכן זו נבואה]"‪.‬‬