Page 220 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גירש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫רכ‬

‫ביאורו של המהרש"א יהיה מובן כיצד נירון קיסר‬ ‫לשוטים ולתינוקות הרי תופעה זו התחדשה רק עם‬
‫ניסה לחקור אחר העתידות באמצעות שאלת פסוק‬ ‫החורבן‪.‬‬
‫לי פסוקך‪ ,‬כי הרי לדברי המהרש"א החל מחורבן‬
‫בית ראשון כבר ניתנה הנבואה לתינוקות‪ ,‬ואילו‬ ‫חורבן בית ראשון‬
‫המעשה עם נירון קיסר היה לפני חורבן בית שני שזה‬
‫שנים רבות לאחר שהתחדשה תופעת הנבואה אצל‬ ‫ובמהרש"א (חידושי אגדות בבא בתרא דף י"ב עמוד ב')‬
‫התינוקות‪ ,‬ומטעם זה גם מרדכי שאל את התינוקות‬ ‫פירש שכוונת הגמרא היא ליום שנחרב בית ראשון‪,‬‬
‫פסוק לי פסוקך כי המאורע של מגילת אסתר כבר‬ ‫ומוכרחים לפרש כך כי הרי החל משלהי בית ראשון‬
‫היה אחר שנחרב בית ראשון‪ ,‬ומאז חורבן בית ראשון‬ ‫נחלש שפע הנבואה עד שפסק כליל בתחילת ימי‬
‫כבר היה כוח נבואי לתינוקות‪ ,‬על אף שעדיין היו‬ ‫בית שני‪ ,‬ואם כן כשהגמרא אומרת שמיום שנחרב‬
‫קיימים אחרוני הנביאים [מה גם שהמדובר בחו"ל‬ ‫בית המקדש ניטלה הנבואה מהנביאים בהכרח‬
‫הכוונה לבית ראשון ולא לחורבן בית שני שהיה שנים‬
‫שם אין הנביאים מתנבאים בדרך כלל]‪.‬‬ ‫רבות לאחר שכבר פסקה הנבואה מישראל‪ ,‬ולפי‬

‫עלה ב'‬

‫נבואת השוטים והתינוקות‬

‫בעלה הקודם הבאנו את דברי הגמרא (בבא בתרא דף י"ב עמוד ב') "אמר רבי יוחנן מיום‬
‫שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות"‪ ,‬כלומר‬
‫שמשעה שנחרב בית המקדש ישנה אפשרות לשמוע את גילוי העתיד באמצעות‬
‫התינוקות‪ ,‬ולכן השואל את התינוקות פסוק לי פסוקך אין בזה משום איסור ניחוש‬
‫אלא הרי זה כקבלת נבואה וחזון מאת ה'‪ ,‬ונרחיב מעט אודות המקורות לתופעה זו‪.‬‬

‫למלך בעיר מחסיא אדם ששם הכינוי שלו הוא‬ ‫השוטה ניבא מי יהיה הראש ישיבה‬
‫'טביומי']‪ ,‬אמר מאן חתים טביומי ברבנן אנא שמע‬
‫מינה לדידי קיימא לי שעתא [מיד הבין מר בר רב‬ ‫ובהקשר לתופעה זו של נבואת השוטים‬
‫אשי שנבואה נזרקה מפיו של אותו שוטה‪ ,‬ופשר‬ ‫והתינוקות מובא שם בגמרא ב' מעשיות‪ ,‬מעשייה‬
‫דבריו הם שזה עתה עומדים למנות ראש ישיבה‬ ‫אחת העוסקת בגילוי העתיד באמצעות אדם חסר‬
‫(מלך) בישיבה במחסיא‪ ,‬ומאחר ומר בר רב אשי‬ ‫דעת‪ ,‬ואילו המעשייה השנייה עוסקת בחיזוי העתיד‬
‫היה רגיל לחתום בשטרות בכינוי טביומי‪ ,‬לכן הוא‬ ‫על ידי תינוקת‪" ,‬כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי‬
‫הגיע למסקנה שעכשיו זה שעת הכושר שימנו אותו‬ ‫ברסתקא דמחוזא [מר בר רב אשי היה בשוק שבעיר‬
‫לראש ישיבה במחסיא]‪ ,‬קם אתא [והוא קם והלך‬ ‫מחוזא]‪ ,‬שמעיה לההוא שוטה דקאמר 'ריש מתיבתא‬
‫למחסיא]‪ ,‬אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא‬ ‫דמליך במתא מחסיא טביומי חתים' [ולפתע הוא‬
‫שומע ששוטה אחד אומר שעכשיו הולכים למנות‬