Page 219 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 219
מתנת גורלה משה טיר
על דבריהם הלכה למעשה ,וככל המציית לדברי ועל זאת אומרת הגמרא שבשאלה זו אין בזה משום
נבואה שאין במעשיו כל חשש לאיסור לנחש ,וכן נחש ,שהוא דבר האסור מן התורה שנאמר "ולא
מבואר בחידושי הר"ן (חולין דף צ"ה עמוד ב'). תנחשו" (ויקרא י"ט כ"ו).
ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ט סעיף ד') פסק לשמחה ולששון
הרמ"א "ומותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקך" ,וכתב
הש"ך (ס"ק ה') שמשמע מדברי הרמ"א שאף מותר וכבר התקשו הראשונים בביאור דברי הגמרא
לעשות מעשה על פי דברי התינוקות ושלא כשיטת מדוע אכן אין בזה משום נחש ,ואכן הרמב"ם
הרמב"ם ,ואין בזה משום ניחוש "דחשיב קצת (הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ה') סובר שאין כל היתר
כנבואה" ,וכן ביאר שם הט"ז (ס"ק ג') "פסוק לי פסוקך להסתמך על תשובת התינוקות הלכה למעשה כי
העושה כן עובר על איסור לא תנחשו ,וכל ההיתר
הוי כעין נבואה קטנה". לשאול את התינוקות אינו אלא כסימן בלבד לשמוח
מיום שחרב בית המקדש או להתעצב ,אך חלילה לפעול על פי דבריהם.
והר"ן מציין כמקור לכך שבתשובת התינוקות ועשית כאשר יורוך
יש משום נבואה את דברי הגמרא (בבא בתרא דף י"ב
עמוד ב') "אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש אך הסמ"ג (מצות לא-תעשה נ"א) התקשה על דברי
ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות", הרמב"ם שהרי מצינו לכמה גדולים ששאלו את
כלומר שמשעה שנחרב בית המקדש ישנה אפשרות התינוקות והסתמכו על דבריהם הלכה למעשה,
לחשוף את העתידות באמצעות התינוקות ,ולכן והוא מציין כהוכחה לדבריו את המעשה עם רבי
השואל את התינוקות פסוק לי פסוקך אין בזה משום יוחנן שנמנע לילך לבבל לפגוש את שמואל לאחר
איסור ניחוש אלא הרי זה כקבלת נבואה וחזון מאת שהתינוק פסק לו את פסוקו "ושמואל מת"( ,וכמובא
ה' ,וכן הוא בספר תורת חיים (בבא בתרא דף י"ב עמוד ב'). כן בגמרא בחולין דף צ"ה עמוד ב' שהוזכרה לעיל) ,וכן הוא מביא
סימוכין לדבריו מהמעשה עם רב ששת שניצל
וכדברים הללו מובא בשם הגאון מווילנא בספר מהבור שכרו לו משרתיו של ראש הגולה בעקבות
קול אליהו (בפירוש על מגילת אסתר ד"ה ובמדרש) ,והעיר שם הפסוק שאמר לו התינוק ,וכנזכר בגמרא (גיטין דף
המגיה שהרי בגמרא בבא בתרא כתוב שהכוח של ס"ח עמוד א') ,ומכל זה אנו רואים שאף מותר לעשות
התינוקות לקבל נבואה התחדש רק משעה שחרב מעשה על פי התינוקות ,ושלא כשיטת הרמב"ם ,וכן
בית המקדש ,והרי חלק מהמקורות אודות שאלת נתקשה בשיטת הרמב"ם המאירי (סנהדרין דף ס"ח עמוד
התינוקות עוסק במעשיות שאירעו טרם חורבן א') ,ואכן גם הראב"ד משיג על הרמב"ם והוא סובר
הבית ,וכגון המעשה עם נירון קיסר (גיטין דף נ"ו עמוד א') שאף מותר לעשות מעשה על פי דבריהם ,אך אם כן
היה כאשר הוא בא לירושלים מתוך מטרה להחריב מוטל עלינו להבין מדוע אין בזה משום איסור ניחוש.
את בית המקדש ,ואם כן היה זה טרום החורבן ,ואם
נאמר שכוח התינוקות בשאלת פסוק לי פסוקך נבואה קטנה
שורשו ממאמר הגמרא בבא בתרא שמשעה שחרב
בית המקדש ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה וביאר בזה הסמ"ג שתשובת התינוקות איננה
כניחוש אלא הרי היא כנבואה ,ולכן מותר להסתמך
