Page 208 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 208

‫משה‬  ‫'ג גירש ‪' -‬ו הלע‬                                        ‫מתנת‬  ‫רח‬

‫זה יהיה מותר אף ליהודי עצמו להתעסק עם‬                        ‫אינה אלא לנטרל נזק שנעשה מחמת כשפים‪,‬‬
‫הכשפים כשמטרתו היא רק בכדי לנטרל כשפים‪.‬‬                      ‫כך שיהיה לחידוש זה השלכה מעשית אף לאלו‬
                                                             ‫הסבורים להלכה שמותר בכל מקרה להישאל‬
‫וכיסוד דברי המהרש"ל כבר כתב כן הרשב"א‬                        ‫אצל המכשפים עבור חולה‪ ,‬כי מחמת היתר‬

                          ‫(תשובות הרשב"א חלק א' סימן תי"ג)‪.‬‬

                                                                   ‫עלה ו'‬

     ‫מכשפים בזמן הזה‬

‫שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא‬                       ‫כתב בבאר היטב (יורה דעה סימן קע"ט אות א') בשם‬
‫להעלות על לב שיש תועלת בהן‪ ,...‬וכל המאמין‬                    ‫ספר נחלת שבעה (חלק ב' סימן ע"ו) [להגאון רבי שמואל‬
‫בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת‬                    ‫הלוי סג"ל שחי לפני כארבע מאות שנים והוא היה‬
‫ודבר חכמה אבל התורה אסרתן‪ ,‬אינן אלא מן‬                       ‫מגדולי תלמידיו של הט"ז] שכיום אין איסור לשאול‬
‫הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים‬                       ‫למכשפים‪ ,‬ומבאר הבאר היטב שהנימוק לפסקה זו‬
‫שאין דעתן שלימה‪ ,‬אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת‬                  ‫הינו מחמת שלא אסרה תורה לשאול את המכשפים‬
‫ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה‬                 ‫אלא בדורות קדמוניות‪ ,‬אבל בימינו אין כל איסור‬
‫אינם דברי חכמה‪ ,‬אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי‬                 ‫לשאול את המכשפים כיון שעתה אין כישוף בעולם‬
‫הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן‪ ,‬ומפני זה אמרה‬                 ‫אלא הכל הבל‪ ,‬ולכן אלו השואלים למכשפים על דבר‬
‫תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים ''תמים תהיה‬                   ‫גניבה או על החולה אם יחיה או ימות אין בזה איסור‪.‬‬

                                 ‫עם ה' אלהיך''‪.‬‬              ‫אמנם היתר זה נכון רק אם נסכים עם הסבורים‬
                                                             ‫שאכן בימים הקדמונים היה ממשות במעשי‬
           ‫דמיון או מציאות‬                                   ‫המכשפים‪ ,‬ואכן היה להם כוחות טמירים שנתנו‬
                                                             ‫להם את היכולת לפעול דברים לא טבעיים‪ ,‬אבל‬
‫וברמב"ם בספר המצוות (מצות לא תעשה ל"א) ביאר‬                  ‫שיטת הרמב"ם היא שאף בימים הקדומים לא היה‬
‫ביתר אריכות כיצד מצליחים נביאי המיסטיקה‬                      ‫כל אמת בכל תעלוליהם של המכשפים והכל היה‬
‫להתחזות כצופי עתידות‪ ,‬וז"ל "הזהירנו מקסום ‪-‬‬                  ‫רק דמיון פורה‪ ,‬ואלא שמאחר וההתעסקות עמם‬
‫רוצה לומר שיניע כוח הדמיון במין מן ההנעה‪[ ,‬כלומר‬             ‫עלולה לשבש את דעות האנשים ולגרום לחלשי‬
‫שהרמב"ם מאבחן שכל מומחיותם של הקוסמים‬                        ‫הדעת להאמין שיש בהם אמת לכן התורה אסרה‬
‫אינה אלא בזאת שהם מצליחים להפעיל בצורה‬                       ‫להתעסק עמם‪ ,‬אבל לאמיתו של דבר אין כל סרך‬
‫אינטנסיבית את כוח הדמיון]‪ ,‬כי אלו בעלי הכוחות‬                ‫אמת במעשיהם‪ ,‬וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות עבודה‬
‫כלם המגידים מה שיתחדש קודם היותו‪ ,‬אמנם‬                       ‫זרה סוף פרק י"א) "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב‬
‫יתאמת להם זה בהיות כוח הדמיון מהם חזק ודבריהם‬                ‫הן‪ ,‬והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי‬
‫מתקיימים ברוב ולכן ישענו במה שיהיה‪ ,‬ויהיה להם‬                ‫הארצות כדי שינהגו אחריהן‪ ,‬ואין ראוי לישראל‬
‫יתרון זה על זה בזה כיתרון מעלת אישי האנשים‬
   203   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213