Page 149 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה טמק‬

‫רע‪ ,‬וכן לגבי המתלבט אם לבצע עסקה מסוימת‬ ‫מצפה לאות ולסימן על העתיד להיות עמו‪ ,‬אם כן‬
‫או לענין המתלבט אם לצאת לדרך‪ ,‬שבכל אלו‬ ‫הרי דבר זה הינו בכלל איסור ניחוש‪ ,‬והיאך רבי אמי‬
‫הגמרא שמה דגש על האפשרות לתוצאה חיובית‬
‫של הנחש ואילו מהאפשרות לתוצאה שלילית של‬ ‫ממליץ לעשות דברים שיש בהם משום ניחוש‪.‬‬
‫הנחש הגמרא מתעלמת‪ ,‬וזאת כדברי המהרש"א‬
‫שכל ההיתר לעשיית הניחוש אינו אלא בכדי לוודא‬ ‫ובכדי ליישב זאת מייסד המהרש"א שלא נאסר‬
‫את התוצאה החיובית מתוך התעלמות מהתוצאה‬ ‫ניחוש אלא רק כאשר משתמשים בנחש בכדי‬
‫לראות בו סימן על דברים רעים שעומדים לקרות‪,‬‬
‫השלילית‪.‬‬ ‫וכגון המבואר בסנהדרין (דף ס"ה עמוד ב') שבכלל‬
‫איסור ניחוש אדם שצבי מפסיקו בדרך והוא רואה‬
‫גזר דין לטובה‬ ‫בזה סימן שלא ימשיך בדרכו‪ ,‬או אם מיד בתחילת‬
‫היום בא הנושה לגבות ממנו את חובו והוא רואה בזה‬
‫ומוסיף המהרש"א תוספת עומק בכדי לבאר‬ ‫אות שיום זה אינו מוצלח בעבורו‪ ,‬ניחושים מסוג זה‬
‫מדוע איסור הניחוש הינו רק על הצד השלילי‬ ‫הם כלולים באיסור התורה לא תנחשו‪ ,‬אבל המציב‬
‫של הנחש ואילו המנחש רק בכדי לוודא את הצד‬ ‫לעצמו אות וסימן בכדי לברר האם צפוי לו דבר טוב‬
‫החיובי אין במעשיו משום איסור ניחוש‪ ,‬ומבאר‬ ‫אין בזה משום איסור ניחוש‪ ,‬ולכן אם אדם עומד‬
‫זאת המהרש"א על פי יסוד מפורסם שכבר הוזכר‬ ‫בעשרת ימי תשובה ומדליק נר ואם האש תמצה‬
‫ברמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק י' הלכה ד') שיש חילוק‬ ‫את השמן שבנר הוא יראה בזה שהוא נכתב בראש‬
‫מהותי בין גזר דין לטובה ובין גזר דין לרעה‪ ,‬שגזר‬ ‫השנה בספר החיים אין בזה משום נחש‪ ,‬וכן אם‬
‫דין לטובה אינו יכול להשתנות ואילו גזר דין לרעה‬ ‫כשעומד לבצע עסקה הוא מגדל תרנגולת ומאחר‬
‫יכול להשתנות‪ ,‬ומפני כן כותב הרמב"ם שאם נביא‬ ‫והיא משתבחת מיום ליום לכן הוא רואה בזה סימן‬
‫אומר שעתיד להיות דבר טוב ולא ארע כן אות‬ ‫שהמזל יאיר לו פנים‪ ,‬מכיון שהאות והסימן הוא‬
‫הוא שהוא נביא שקר‪ ,‬אבל נביא שאומר שעתידה‬ ‫על ההצלחה העתידית לכן אין בזה משום ניחוש‪,‬‬
‫לבוא פורענות ולבסוף לא התממשה נבואתו אין‬ ‫וכעין זה גם הדוגמא הנוספת המובאת שם בגמרא‬
‫מזה הטלת דופי בנאמנותו של הנביא‪ ,‬וכמו יונה‬ ‫בהקשר ליוצא לדרך ובודק בבית חשוך אם ניכרים‬
‫הנביא שאמר על נינוה שהיא מתעתדת להתהפך‬ ‫שם היטב הצללים שלו ובעקבות נחש זה הוא‬
‫בעוד ארבעים יום ולבסוף מאחר והם שבו בתשובה‬ ‫מחליט לצאת לדרך‪ ,‬גם זה נחש שאין בו איסור‪ ,‬כי‬
‫נינוה לא התהפכה‪ ,‬וזאת מאחר וגזר דין לרעה יכול‬ ‫רק נחש המשמש כסימן על עתיד רע נכלל באיסור‬

‫להשתנות‪.‬‬ ‫נחש‪.‬‬

‫ומפני כן כאשר ירמיהו התנבא לרעה ונביא‬ ‫ולאשש את דבריו מדייק המהרש"א את‬
‫השקר חנניה בן עזור עמד כנגדו והתנבא על ישראל‬ ‫לשון הגמרא בהוריות שהתירה לעשות ניחושים‪,‬‬
‫לטובה‪ ,‬אמר ירמיהו לחנניה‪" :‬אך שמע נא את הדבר‬ ‫שהגמרא מתמקדת בצד החיובי של הנחש כלומר‬
‫הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם‪ ...‬הנביא‬ ‫שאם הנר יידלק אות הוא שהמנחש יזכה להשלים‬
‫אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר‬ ‫שנתו‪ ,‬והגמרא מתעלמת מהצד השלילי של‬
‫שלחו ה' באמת"‪( ,‬ירמיהו כ"ח‪ ,‬ז'–ט') והיינו שירמיהו‬ ‫הניחוש‪ ,‬כלומר שאם הנר יכבה יהיה זה אות מבשר‬