Page 153 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה גנק‬

‫מדוע רב לא אכל מהבשר‬ ‫עלה י'‬

‫מבין החרכים וראה שבמטבח יש תכונה רבתית‬ ‫בעלים הקודמים התעסקנו עם פרשנותם של‬
‫והיו תלויות שם בהמות שחוטות מוכנות לסעודת‬ ‫הראשונים בדברי רב שאמר שכל נחש שאינו כנחש‬
‫של אליעזר עבד אברהם ושל יהונתן בן שאול אינו‬
‫נישואין שעמדה להתקיים שם באותו הערב‪.‬‬ ‫נחש‪ ,‬והבאנו בזה את פירושו של הרמב"ם הסבור‬
‫שרב הציג את מעשיהם של אליעזר ויהונתן כדוגמאות‬
‫בשר שנתעלם מן העין‬ ‫קלסיות לאיסור ניחוש‪ ,‬ואילו הראב"ד סבור שרב לא‬
‫עסק בסוגיית האסור והמותר בניחוש‪ ,‬אלא רב רק‬
‫"טרף אבבא‪ ,‬נפוק אתו כולי עלמא לאפיה‪ ,‬אתא‬ ‫הורה לנו איזה ניחוש הינו אמין שניתן לסמוך עליו‪,‬‬
‫טבחי נמי‪ ,‬לא עלים רב עיניה מיניה‪ ,‬אמר להו‪ :‬איכו‬ ‫דברי רב הללו הובאו בגמרא (חולין דף צ"ה עמוד ב') כחלק‬
‫השתא‪ ,‬ספיתו להו איסורא לבני ברת"‪ ,‬רב הקיש‬ ‫ממעשה שארע עם רב בעת ביקורו בבית רב חנן חתנו‪,‬‬
‫על דלת הבית וכאשר בני הבית הבחינו שרב בפתח‬ ‫והראשונים מתקשים לבאר את הקשר הדברים לפי‬
‫מיד כולם יצאו לקבל את פניו ובין היוצאים היו גם‬
‫הטבחים כך שהבהמות נותרו במטבח ללא השגחה‬ ‫שיטת הראב"ד‪.‬‬
‫דבר המהווה בעיה הלכתית מחשש שיבוא אדם זר‬
‫וינצל את חוסר שימת הלב של בני הבית ויחליף את‬ ‫ובכדי שהסוגיא תובהר היטב הן לשיטת הרמב"ם‬
‫הבשר הכשר בבשר טרף‪ ,‬אך רב שהיה ערני לבעיה‬ ‫והן לשיטת הראב"ד לכן מתחילה נציג את הסוגיא‬
‫עקב במבט עיניו כל העת אחר המתרחש במטבח‬ ‫ונפרשה כפי פשוטה‪ ,‬ואחר כך נביא את פירושם של‬
‫בכדי לראות שחלילה לא יוחלף הבשר בבשר אחר‪,‬‬
‫ורב העיר לטבחים על המכשול שהיה עלול להיגרם‬ ‫המאירי והרד"ק בסוגיא‪.‬‬
‫לולא זאת שהוא שם את ליבו על המתרחש במטבח‪.‬‬
‫הגמרא בחולין (דף צ"ה עמוד ב') מספרת "רב הוה‬
‫"לא אכל רב מההוא בישרא"‪ ,‬ולעת ערב כאשר‬ ‫קאזיל לבי רב חנן חתניה‪ ,‬חזי מברא דקאתי לאפיה‪,‬‬
‫התיישבו כל המוזמנים לאכול מסעודת הנישואין רב‬ ‫אמר‪ :‬מברא קאתי לאפי‪ ,‬יומא טבא לגו" רב הלך‬
‫לבקר בביתו של רב חנן חתנו ובדרכו היה עליו לעבור‬
‫נמנע מלאכול מהבשר‪.‬‬ ‫במעבורת לצדו השני של הנהר‪ ,‬וכאשר הגיע לשפת‬
‫הנהר והוא היה זקוק למעבורת האירה לו השגחה‬
‫"מאי טעמא אי משום איעלומי‪ ,‬הא לא איעלים"‪,‬‬ ‫ובדיוק באותה העת המעבורת הופיעה לקראתו‪ ,‬כך‬
‫ומתחילה סברו שרב לא אכל מהבשר מחמת‬ ‫שרב לא היה צריך להמתין לה‪ ,‬ורב ראה בזה אות‬
‫התקרית שהיתה עם הבשר כאשר בעת קבלת הפנים‬ ‫משמים המבשר על כך מעותד לו יום טוב בבית‬
‫שנערכה לרב הבשר נותר במטבח ללא השגחה‪ ,‬אך‬
‫סיבה זו נשללה כי הרי רב עקב כל העת אחר הבשר‬ ‫חתנו‪.‬‬
‫כך שלמרות הרשלנות של הטבחים הבשר היה כל‬
‫"אזל קם אבבא‪ ,‬אודיק בבזעא דדשא חזי חיותא‬
‫העת תחת השגחה‪.‬‬ ‫דתליא"‪ ,‬ואכן כאשר רב הגיע לבית חתנו הוא הציץ‬