Page 154 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גירש ‪' -‬י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫דנק‬

‫הוא בפירוש רש"י‪ ,‬וכן פירש הר"ן]‪ ,‬אך לשיטת‬ ‫קנס על איסור נחש‬
‫התוספות שאף אליעזר ויהונתן לא הסתמכו על‬
‫הניחוש בצורה מוחלטת‪ ,‬פירש המאירי שכוונת‬ ‫"אלא דנחיש‪ ,‬והא אמר רב‪ :‬כל נחש שאינו‬
‫הגמרא שניחשו של רב לא היה דומה לניחוש של‬ ‫כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש"‪,‬‬
‫אליעזר ויהונתן מאחר ורב לא החליט על הנחש‬ ‫ולכן מנסה הגמרא להסביר שסיבת הימנעותו של‬
‫אלא אחר שהוא התרחש‪ ,‬בשונה מאליעזר ויהונתן‬ ‫רב מאכילת הבשר היתה מחמת הניחוש‪ ,‬ולכאורה‬
‫שהציבו את הנחש לאות וסימן עוד בטרם הוא‬ ‫הביאור בדברי הגמרא הוא שרב נמנע מלאכול את‬
‫התרחש [כדלעיל עלה ז']‪ ,‬והמהרש"א ביאר שנחש‬ ‫הבשר כקנס שהוא קנס את עצמו על כך שהוא נכשל‬
‫זה רק כאשר סומכים עליו אף לצד השלילי כאליעזר‬ ‫באותו היום באיסור ניחוש כאשר הוא ראה בעובדה‬
‫ויהונתן שהיו נמנעים ממעשיהם אם כך היה מורה‬ ‫שהמעבורת היתה זמינה עבורו איתות משמים‬
‫התוצאה של הנחש‪ ,‬ואילו רב הסתמך על הנחש רק‬ ‫שצפויה לו סעודה בבית חתנו‪ ,‬ומאחר ורב סבר‬
‫כראיה חיובית שיהיה יום טוב בבית חתנו‪[ ,‬והארכנו‬ ‫שבמחשבות מסוג זה יש בהם משום איסור ניחוש‬
‫לכן הוא קנס את עצמו שלא ליהנות מאותה סעודה‪,‬‬
‫בזה לעיל עלה ח']‪.‬‬ ‫‪ -‬כך פירשו את דברי הגמרא רבינו גרשום‪ ,‬והר"ן‬
‫(חולין דף צ"ה עמוד ב')‪ ,‬וכן הבינו בפשיטות המאירי‬
‫סעודת הרשות‬ ‫(סנהדרין דף ס"ח עמוד ב')‪ ,‬והרד"ק (שמואל א'‪ ,‬י"ד ט')‪ ,‬וראה‬

‫"אלא סעודת הרשות הואי‪ ,‬ורב לא מתהני‬ ‫להלן ביאור אחר בדברי הגמרא‪.‬‬
‫מסעודת הרשות"‪ ,‬ומסקנתה של הגמרא היא‬
‫שהסיבה שרב נמנע מלאכול את הבשר היה בגלל‬ ‫[והמהרש"א (חולין דף צ"ה עמוד ב') מתקשה כיצד‬
‫שסעודת הנישואין היתה של חתן עם‪-‬הארץ עם‬ ‫יתכן שרב נכשל באיסור ניחוש‪ ,‬והוא מבאר שמאחר‬
‫כלה שהיא בת תלמיד חכם‪ ,‬ובסעודת נישואין מעין‬ ‫ורב נמנע מלאכול מהבשר אם כן נמצא שהוא לא‬
‫זאת תלמיד חכם אינו רשאי להשתתף בה‪ ,‬כמפורש‬ ‫הסתמך הלכה למעשה על הנחש‪ ,‬וממילא מתברר‬
‫בפסחים (דף מ"ט עמוד א') "תניא‪ ,‬רבי שמעון אומר‪:‬‬ ‫שהוא לא נכשל באיסור ניחוש‪ ,‬כי אם לא פועלים‬
‫כל סעודה שאינה של מצוה‪ ,‬אין תלמיד חכם רשאי‬ ‫הלכה למעשה על פי הנחש אין בזה איסור‪ .‬וצריך‬
‫ליהנות ממנה‪ ,‬כגון מאי‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ :‬כגון בת כהן‬ ‫לומר בדעתו‪ ,‬שאכילת הבשר נחשבת לעיקר‬
‫ההשתתפות בשמחה‪ ,‬ולכן זה נחשב עשיית פעולה‬
‫לישראל‪ ,‬ובת תלמיד חכם לעם הארץ"‪.‬‬ ‫על פי הנחש‪ ,‬כי הרי הנחש לא היה קשור עם עצם‬

‫על מה הקנס‬ ‫אכילת הבשר]‪.‬‬

‫ומתקשים הראשונים כיצד לפרש את דברי‬ ‫אך הגמרא דוחה אפשרות זאת מאחר ובמעשיו‬
‫הגמרא לשיטת הראב"ד הסבור שאין כל איסור בסוג‬ ‫של רב לא היה כל סרך איסור‪ ,‬וזאת מפני שרב אמר‬
‫הניחוש שעשו אליעזר ויהונתן‪ ,‬כי הרי לדבריו רב‬ ‫שכל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר ויהונתן אינו‬
‫כלל לא הביא את הנחש של אליעזר ויהונתן כדוגמא‬ ‫ניחוש‪ ,‬והרי במקרה זה ניחושו של רב לא היה בו‬
‫לאיסור ניחוש‪ ,‬אלא רק כהדגמה לניחוש שניתן‬ ‫את המאפיינים של הניחוש של אליעזר ויהונתן‪,‬‬
‫לסמוך על אמינותו‪ ,‬ואם כן תמוה מה ענין דברי‬ ‫וזאת מחמת שרב לא הסתמך בהחלטיות על‬
‫רב שאמר "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם‬ ‫הניחוש אלא הוא רק ראה בזה אות מבשר טוב [כן‬