Page 159 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה טנק‬

‫הלכה למעשה‪:‬‬
‫לאור הדברים הללו נמצא שלשיטת הרמב"ם אם משפחת ר‪ .‬תחליט לעזוב‬
‫את ביתם בגין הקשיים שתקפו אותם כי הם יראו בזה אות וסימן לעזוב את‬
‫ביתם אזי הם יעברו על איסור ניחוש‪ ,‬ואילו לראב"ד אין בזה כל סרך איסור‪,‬‬
‫ולשיטת רש"י מותר להם לשקול היטב ולהחליט האם לעבור להתגורר בבית‬
‫אחר‪ ,‬וכמבואר בגמרא שסימנים אלו הינם אמינים מאחר והם חזרו על עצמם‬

‫שוב ושוב‪.‬‬

‫הקונה אדון לעצמו‬ ‫עלה י"ב‬

‫נתבאר שלשיטת הרמב"ם אם משפחת ר‪ .‬תעזוב את ביתם בגין הקשיים שתקפו‬
‫אותם אזי הם יעברו על איסור ניחוש‪ ,‬אך ישנה גמרא מפורשת המתירה לחוש לסימן‬
‫מסוג כזה‪ ,‬ואף משמעות דברי הגמרא הינה שבאם משפחת ר‪ .‬לא ישיתו את ליבם‬
‫לעובדה זאת שמזלם התהפך לרעה מאז שהם עברו דירה והם יחליטו למרות הכל‬
‫להישאר בביתם‪ ,‬מעתה דמם בראשם והם יהיו האשמים הבלעדיים על כל הצרות‬
‫שיהיו מכאן ואילך מנת חלקם‪ ,‬וצריך לדעת כיצד גמרא זו עולה בקנה אחד עם שיטת‬

‫הרמב"ם שאוסר לקבל החלטות כתוצאה מסוג כזה של ניחוש‪.‬‬

‫בדין מחמת הודאתו השקרית של הבעלים]‪ ,‬ואיכא‬ ‫בבא מציעא (דף ע"ה עמוד ב') "תנו רבנן‪ :‬שלושה‬
‫דאמרי‪ :‬הכותב נכסיו לבניו בחייו‪[ ,‬שמשעה זאת‬ ‫צועקים ואינם נענים‪[ ,‬מפני שהם המיטו על עצמם‬
‫נכסיו הם של בניו והוא תלוי בחסדם כעני בפתח]‪,‬‬ ‫את צרותיהם]‪ ,‬ואלו הן‪ :‬מי שיש לו מעות ומלווה‬
‫איכא דאמרי‪ :‬דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא‬ ‫אותן שלא בעדים‪[ ,‬שאם הלווה כפר בהלוואה ובכך‬
‫אחריתא‪[ ,‬ויש שפירשו זאת באדם שמצבו רע בעיר‬ ‫המלווה הפסיד את כספו האשמה תהיה תלויה על‬
‫הזאת ולמרות זאת הוא לא עובר דירה לעיר אחרת‪,‬‬ ‫צווארו של המלוה‪ ,‬מחמת שהוא לא דאג מלכתחילה‬
‫שתהיה באמתחתו הוכחה על ההלואה]‪ ,‬והקונה‬
‫שמפני כן הוא האשם הבלעדי על מצבו]"‪.‬‬ ‫אדון לעצמו‪[ ,‬כי הוא בעצמו המשיל עליו את אדונו]‪,‬‬
‫ומי שאשתו מושלת עליו‪[ ,‬כי בזה שהוא לא מגרשה‬
‫דמו בראשו‬ ‫אלא ממשיך לחיות עמה הוא האשם הבלעדי על‬
‫מצבו]‪ ,‬קונה אדון לעצמו מאי היא? איכא דאמרי‪:‬‬
‫הרי שמפורש בגמרא שאם אדם רואה שמצבו‬ ‫תולה נכסיו בנכרי‪[ ,‬שהיה לו דין עם אדם אחר ובכדי‬
‫רע והצרות באות עליו בצרורות‪ ,‬עליו להבין שהדבר‬ ‫לזכות בדין הוא טען שנכסיו הם של הנכרי‪ ,‬והגוי‬
‫נובע מחמת המזל הרע שיש לו בעיר הזאת ועליו‬ ‫ששמע זאת תבע ממנו את נכסיו‪ ,‬ואכן הגוי זכה‬
‫לעבור דירה לעיר אחרת‪ ,‬ואם הוא נמנע מלעבור‬
‫דירה הוא בלבד האשם על מצבו‪ ,‬הוי אומר שבזה‬