Page 142 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 142

‫משה‬  ‫'ב גירש ‪' -‬ה הלע‬                           ‫מתנת‬  ‫במק‬

‫אין זאת אלא שיש פעמים רבות שהתורה מקדימה‬        ‫והצמידים עד אחר שהתברר לו שהיא ממשפחתו‬
‫את המאוחר ומספרת עליו לפני המוקדם כי אין‬        ‫של אברהם אבינו‪ ,‬והמעיין בתורה יראה שסיפור‬
                                                ‫מעשה אליעזר חוזר על עצמו ב' פעמים‪ ,‬בפעם‬
                        ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬     ‫הראשונה (בראשית כ"ד‪ ,‬י' ‪ -‬כ"ז) בסדר השתלשלות‬
                                                ‫הדברים‪ ,‬ובפעם השנייה (פסוקים ל"ד – מ"ח) כאשר‬
‫אך אפשר להוסיף בזה ביאור שמכיון שמיד‬            ‫אליעזר סיפר את הדברים לבתואל ולבן‪ ,‬ויש שינוי‬
‫לאחר שאליעזר ראה שרבקה עומדת במבחן‬              ‫בין הסיפורים‪ ,‬שבפעם הראשונה מסופר (בפסוק כ"ב)‬
‫הוא האמין בכל ליבו שאכן היא הנערה המיועדת‬       ‫שמיד כאשר אליעזר ראה שרבקה עמדה במבחן‬
‫ליצחק ומיד הוא חפץ להעניק לה את התכשיטים‬        ‫ואמרה לו שתה וגם לגמלך אשקה ‪ -‬לאלתר הוא‬
‫לכן התורה כותבת שכאילו הוא כבר נתן לה אז את‬     ‫נתן לה את התכשיטים ורק אחר כך (בפסוק כ"ג) הוא‬
‫התכשיטים‪ ,‬אך מאחר ואסור להסתמך על הניחוש‬        ‫שאלה מאיזה משפחה היא‪ ,‬ואילו כאשר הוא חזר‬
‫הלכה למעשה‪ ,‬לכן הוא היה מחוייב לברר ולבדוק‬      ‫על סיפור הדברים באזני בתואל ולבן‪ ,‬הוא סיפר‬
‫האם אכן גם ההיגיון מורה שרבקה היא הנערה‬         ‫שלא נתן לה את התכשיטים עד אחר ששאלה‬
‫התואמת ליצחק‪ ,‬ומפני כן בפועל הוא עיכב את‬        ‫מאיזה משפחה היא (פסוק מ"ז)‪ ,‬ושם בפירושו של‬
‫נתינת התכשיטים עד גמר הבירור‪ ,‬ולכן כשאליעזר‬     ‫רש"י כבר עמד על שוני זה‪ ,‬והוא מבאר שכאשר‬
‫סיפר את הדברים לבתואל ולבן הוא הציג להם את‬      ‫אליעזר ראה שרבקה עומדת במבחן ממילא הוא‬
‫הדברים כפי שהם אירעו הלכה למעשה‪ ,‬שבתחילה‬        ‫היה בטוח שאכן רבקה היא האשה המיועדת‬
‫הוא סיים את הבירורים ורק לאחר מכן הוא העניק‬     ‫ליצחק עד שמיד הוא העניק לה את התכשיטים‪,‬‬
‫לרבקה את התכשיטים‪ ,‬ורק כאשר התורה מספרת‬         ‫אבל לבתואל ולבן הוא לא היה יכול לספר זאת כי‬
‫את השתלשלות המאורעות היא מספרת על נתינת‬         ‫הם היו מבקרים אותו על כך שהוא מיהר להחליט‬
‫התכשיטים עוד בטרם כילה אליעזר את הבירור‬
‫כי כבר אז אליעזר היה בטוח שרבקה היא זאת‬                          ‫בטרם בירר מאיזו משפחה היא‪.‬‬

                              ‫המיועדת ליצחק‪.‬‬

            ‫אומר ועושה‬                                ‫אין מוקדם ומאוחר בתורה‬

‫וברמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ד') כתב‬   ‫אמנם לפי דברי התוספות הסיפור המדויק‬
‫"אין מנחשין כגוים שנאמר לא תנחשו‪ ,‬כיצד הוא‬      ‫הוא כפי שסיפר אליעזר לבתואל ולבן שאכן קודם‬
‫הנחש‪ ...‬וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור‪,‬‬      ‫הוא בירר בת מי היא ורק אחר כך הוא העניק לה‬
‫וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה"‪,‬‬       ‫את התכשיטים‪ ,‬וזאת מאחר ואליעזר לא הסתמך‬
‫ומבואר בדבריו שעוברים על איסור ניחוש בין אם‬     ‫על הנחש אלא שלאחר שהנחש הצליח הוא בחן‬
‫פועלים על פי תוצאות הניחוש‪ ,‬ובין אם לא מסיקים‬   ‫את הדברים והחליט כן בהיגיון ולאחר שהוא וידא‬
‫מסקנות על פיו‪ ,‬אלא שאם פועלים על פיו הרי זה‬     ‫שרבקה אכן ממשפחתו של אברהם אבינו רק‬
‫בכלל 'לאו שיש בו מעשה' שלוקים עליו‪ ,‬אבל אם‬      ‫אז הוא העניק לה את התכשיטים‪ ,‬ואף שבסדר‬
‫לא פעלו על פי הניחוש לא לוקים על זה מכיון שאחד‬  ‫השתלשלות הדברים כפי שמסופר בתורה בפעם‬
‫הכללים בהטלת עונש מלקות הוא שאין לוקים אלא‬      ‫הראשונה נזכר שמיד הוא נתן לה את התכשיטים‪,‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147