Page 138 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גירש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קלח‬

‫כי אילו היו עושים רע בדבר הזה אליעזר ויהונתן לא‬ ‫מקצועיים שהיו בקיאים בהם המומחים בתחום‬
‫היה עונה אותן הקדוש ברוך הוא כהוגן‪ ,‬ומסייע את‬ ‫הנחש‪ ,‬וראינו שהרמב"ם אוסר את שני סוגי הנחש‪,‬‬
‫מעשיהם ועוזרם"‪ ,‬והיינו ששיטתם היא שאין כל‬ ‫וכביאור הערוך לנר שהנחש שהאדם קובע לעצמו‬
‫שמץ איסור בנחש מיקרי שהאדם קובע לעצמו‪,‬‬ ‫נלמד מהפסוק "לא תנחשו"‪ ,‬ואילו הנחש המקצועי‬
‫ואיסור הניחוש אינו אלא בסוגי ניחושים כלליים‬ ‫נלמד מהפסוקים של נביאי המיסטיקה "לא יהיה‬
‫שהיו ידועים לאומות הקדמוניות והם עסקו בהם‬ ‫בך‪ ...‬ומנחש"‪ ,‬מעתה יתכן שרק הרמב"ם ושאר‬
‫מתוך אמונה שיש ביכולת אותם ניחושים להועיל‬ ‫הראשונים העומדים בשיטתו סבורים ששני סוגי‬
‫הנחש האמורים כלולים באיסור ניחוש‪ ,‬אבל‬
‫להם‪.‬‬ ‫הראב"ד ושאר הראשונים העומדים בשיטתו‬
‫סבורים שרק הנחשים המקצועיים כלולים באיסור‬
‫המיוחד בנחש של אליעזר ויהונתן‬ ‫ניחוש‪ ,‬אבל נחש מיקרי שהאדם קובע לעצמו אינו‬
‫כלול באיסור נחש‪ ,‬ולכן סבור הראב"ד שהנחש‬
‫ובחולין דף צ"ה עמוד ב' "אמר רב‪ ,‬כל נחש‬ ‫שאליעזר ויהונתן עשו לא נכלל באיסור ניחוש‪,‬‬
‫שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו‬ ‫כי הרי לא היה זה נחש מקצועי‪ ,‬אלא שהם‬
‫נחש"‪ ,‬ולשיטת הראב"ד מתפרשים דברי רב כהצגת‬ ‫קבעו לעצמם אות וסימן בכדי לקבל הכרעה‬
‫דוגמה לניחוש אמין שניתן להסתמך עליו‪ ,‬וצריך‬ ‫בהתלבטותם‪ ,‬שאליעזר שם לעצמו אות וסימן‬
‫לבאר מה ראה רב במקרים אלו שמפני כן הוא אמר‬ ‫שהנערה שתאמר לו 'שתה וגם לגמלך אשקה' היא‬
‫הנערה הראויה ליצחק‪ ,‬ויהונתן הציב לעצמו לסימן‬
‫שניתן להציגם כדוגמא לנחש אמין‪.‬‬ ‫שאם הפלישתים יאמרו לו 'עלו עלינו' יהיה זה אות‬
‫לעלות ולהילחם עמם‪ ,‬ומאחר וניחושים אלו הינם‬
‫נחש אמין‬ ‫ניחושים מקריים שהאדם הוגה לעצמו לכן לא היה‬

‫וביארו בזה המאירי (סנהדרין דף ס"ח עמוד א')‪,‬‬ ‫במעשיהם משום איסור ניחוש‪.‬‬
‫והרד"ק (שמואל א' י"ד ט')‪ ,‬והלחם משנה (הלכות עבודה‬
‫זרה פרק י"א הלכה ד')‪ ,‬שההדגש של רב הוא שנחש‬ ‫והדברים מבוארים במאירי (סנהדרין דף ס"ח עמוד‬
‫אמין זה רק כאשר מלכתחילה בטרם התרחש‬ ‫א') שכתב "כללו של דבר כל שהוא סימן שהוא מניחו‬
‫הנחש נקבע כי תוצאותיו של הנחש יהוו כאות על‬ ‫לעצמו ואינו נחש קדום וכללי לכל‪ ,‬אף על פי שעושה‬
‫העתידות‪ ,‬וכאליעזר שקבע שהנערה שתאמר לו‬ ‫או נמנע מעשות על פי אותו הנחש הרי זה מותר וזהו‬
‫'שתה וגם לגמלך אשקה' היא הנערה המיועדת‬ ‫נחש אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול"‪ ,‬וכעין זה‬
‫ליצחק‪ ,‬וכיהונתן שבטרם הופיע בפני הפלישתים‬ ‫ברד"ק (שמואל א' י"ד ט') "הנה אלו הדברים וכיוצא בהן‬
‫הוא החליט שאם הם יאמרו לו 'עלו עלינו' אז הוא‬ ‫שנהגו בהן בעלי הדעות הרעות וקבעום חוק ומנהג‬
‫יראה בזה אות שעליהם להילחם מידית בפלישתים‪,‬‬ ‫עליהם וחושבים כי הם המטיבים והמריעים זה הוא‬
‫ובמקרים מסוג זה שאדם הציב את האות בטרם‬ ‫שאסרה התורה‪ ,‬אבל אם ירצה אדם לעשות מעשה‬
‫הוא התרחש‪ ,‬רק אז נחש זה הוא ניחוש אמין שניתן‬ ‫ויעשה דבר אחד לאותו סימן למעשה ההוא כדי‬
‫להסתמך עליו‪ ,‬אבל אם רק אחר שארע הנחש ראה‬ ‫לחזק לבו ולעורר לבו לדבר ההוא‪ ,‬זה הדבר מותר‬
‫בזה המנחש אות על העתיד‪ ,‬אין זה אלא ניחוש‬

‫מפוקפק ולא ניתן להסתמך עליו‪.‬‬