Page 134 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גירש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קלד‬

‫שאם אלך אין חפציי נעשים‪ ,‬הואיל ועבר שועל‬ ‫ובטרם נבאר זאת נציג את שאלתו של הערוך‬
‫מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא‬ ‫לנר (סנהדרין דף ס"ו עמוד א') שתמה מדוע המנחש‬
‫יפגעני אדם רמאי‪ ...‬וכן המשים סימנים לעצמו אם‬ ‫אינו נחשב כעובר על שני איסורים שדינו ללקות‬
‫יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי‬ ‫פעמיים‪ ,‬וזאת מאחר שכמובא בפתיחה איסור‬
‫לא אעשה‪ ,‬כאליעזר עבד אברהם‪ ,‬וכן כל כיוצא‬ ‫ניחוש הוזכר בתורה שני פעמים‪ :‬א‪" .‬לא ימצא בך‪...‬‬
‫בדברים האלו הכל אסור וכל העושה מעשה מפני‬ ‫ומנחש"‪( ,‬דברים י"ח ט')‪ ,‬ב‪".‬לא תנחשו ולא תעוננו"‬
‫דבר מדברים אלו לוקה"‪ ,‬הרי שהרמב"ם הבהיר לנו‬
‫שישנם ב' סוגים בניחוש האחד הוא אלו שאומרים‬ ‫(ויקרא י"ט כ"ו)‪.‬‬
‫הואיל וארע כך או כך וכדומה לזה‪ ,‬והשני הם אלו‬
‫עוד מקשה הערוך לנר שאיסור ניחוש מופיע גם‬
‫שמשימים סימנים לעצמם‪.‬‬ ‫בגמרא בסנהדרין בשתי מקומות ובכל פעם ממקור‬
‫אחר‪ :‬א‪ .‬בסנהדרין (דף ס"ה עמוד ב') "תנו רבנן‪ :‬מנחש‬
‫וזה כדברי הערוך לנר שישנם ב' סוגי נחש‪,‬‬ ‫זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו‪ ,‬בנו קורא‬
‫נחש שהאדם עושה לעצמו‪ ,‬ונחש כאשר האדם‬ ‫לו מאחריו‪ ,‬עורב קורא לו‪ ,‬צבי הפסיקו בדרך‪ ,‬נחש‬
‫מאמין בסימנים הבאים מאליהם‪ ,‬והסוג הראשון‬ ‫מימינו ושועל משמאלו‪ ,‬אל תתחיל בי‪ ,‬שחרית הוא‪,‬‬
‫נלמד מהפסוק "לא תנחשו"‪ ,‬ואילו הסוג השני נלמד‬ ‫ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא"‪ ,‬ב‪ .‬ובסנהדרין (דף‬
‫מהפסוק "לא יהיה בך‪ ...‬ומנחש"‪ ,‬ומאחר וכל סוג‬ ‫ס"ו עמוד א')‪",‬תנו רבנן לא תנחשו כגון אלו המנחשים‬
‫של נחש נלמד מפסוק אחר אם כן אין כאן כפל‬ ‫בחולדה בעופות ובדגים"‪ ,‬וצריך להבין מפני מה‬
‫איסורים ולכן המנחש לוקה רק כעובר על איסור‬ ‫הגמרא מביאה על כל מקור דוגמאות שונות‪ ,‬הלא‬

‫אחד‪.‬‬ ‫דבר הוא‪.‬‬

‫אך עדיין דברי הערוך לנר זקוקים לתוספת‬ ‫שני סוגי ניחוש‬
‫הסבר‪ ,‬מדוע הקובע לעצמו סימנים איסורו נלמד‬
‫מהפסוק "לא תנחשו"‪ ,‬ואילו סימנים הבאים‬ ‫ומבאר הערוך לנר שישנם שני סוגים שונים של‬
‫מאיליהם נלמדים מהפסוק "לא יהיה בך‪ ...‬ומנחש"‪.‬‬ ‫ניחוש‪ ,‬האחד שהמנחש מאמין בסימנים הבאים לו‬
‫מעצמם‪ ,‬כגון פתו נפלה מפיו או שצבי הפסיקו‬
‫נחש מקצועי‬ ‫בדרך‪ ,‬והיא ההלכה הנזכרת בסנהדרין (דף ס"ה עמוד‬
‫ב') ונלמד מהפסוק "לא ימצא בך‪ ...‬ומנחש"‪ ,‬וסוג‬
‫ועומקם של דברים הוא שהסימנים שהאדם‬ ‫השני הוא כשהמנחש עושה לעצמו סימנים לשאול‬
‫בוחר אותם לעצמו אין בבחירת סימנים אלו כל‬ ‫בהם דבר העתיד או ההווה‪ ,‬והיא ההלכה הנזכרת‬
‫ידע או מקצועיות‪ ,‬אלא הם נבחרים באופן אקראי‬ ‫בסנהדרין (דף ס"ו עמוד א') ונלמד מהפסוק לא תנחשו‪.‬‬
‫כפי ראות האדם‪ ,‬אך ישנם סימנים שאינם ניתנים‬
‫לבחירתו החופשית של האדם אלא הם סימנים‬ ‫ואכן גם ברמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה‬
‫מסוימים שהחכמים הבקיאים בניחושים יודעים‬ ‫ד') הודגש שישנם שני סוגי ניחוש‪" ,‬אין מנחשין‬
‫לשים את האצבע ולומר שתופעה זו הינה בכלל‬ ‫כגוים שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) ''לא תנחשו"‪ ,‬כיצד הוא‬
‫הסימנים אשר מראים על העתידות‪ ,‬וכגון זאת הם‬ ‫הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פיתי מפי‬
‫הדברים שגילו לנו חכמינו בגמרא בסנהדרין על צבי‬ ‫או נפל מקלי מידי‪ ,‬איני הולך למקום פלוני היום‬