Page 89 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 89

‫מתנת שחנ אל יכ משה פט‬

‫שאדם דר בה ומתו בה בניו ואין מתקיימים בה‪ ,‬הרי‬   ‫דאמרי‪ :‬הכותב נכסיו לבניו בחייו‪[ ,‬שמשעה זאת‬
‫זה נענש על שגורם מיתה לבניו‪ ,‬ואלי אמר אדם אילו‬  ‫נכסיו הם של בניו והוא תלוי בחסדם כעני בפתח]‪,‬‬
‫היה במקום אחר היו כמוכן מתים‪ ,‬מקום היזקא שאני‪,‬‬  ‫איכא דאמרי‪ :‬דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא‬
‫[כי מכיוון שעיר זאת הינה מקום המועד לפורענות‬    ‫אחריתא‪[ ,‬ויש שפירשו זאת באדם שמצבו רע בעיר‬
‫לכן היה לו לעבורו להתגורר בעיר אחרת] כי היתה‬    ‫הזאת ולמרות זאת הוא לא עובר דירה לעיר אחרת‪,‬‬
‫עיר אחרת בארץ לדורשם"‪ ,‬הוי אומר שכאשר‬
‫האדם רואה שבניו מתים עליו לעבור להתגורר בעיר‬            ‫שמפני כן הוא האשם הבלעדי על מצבו]"‪.‬‬
‫אחרת‪ ,‬ואם הוא לא עושה כן מעתה אם ימות לו שם‬
‫בן הוא יענש על כך שגרם מיתה לבניו בזה שהוא לא‬                ‫דמו בראשו‬

                     ‫עבר להתגורר בעיר אחרת‪.‬‬     ‫הרי שמפורש בגמרא שאם אדם רואה שמצבו‬
                                                ‫רע והצרות באות עליו בצרורות‪ ,‬עליו להבין שהדבר‬
             ‫שינוי מקום‬                         ‫נובע מחמת המזל הרע שיש לו בעיר הזאת ועליו‬
                                                ‫לעבור דירה לעיר אחרת‪ ,‬ואם הוא נמנע מלעבור‬
‫אמנם המהרש"א (בבא מציעא דף ע"ה עמוד ב')‬         ‫דירה הוא בלבד האשם על מצבו‪ ,‬הוי אומר שבזה‬
‫מסביר את דברי הגמרא שם על פי הגמרא בראש‬         ‫שהוא מחליט שהצרות שפוקדות אותו הינם מחמת‬
‫השנה (דף ט"ז עמוד ב') "אמר רבי יצחק‪ :‬ארבעה‬      ‫שהוא מתגורר במקום זה‪ ,‬לא רק שאין בהחלטה זו‬
‫דברים מקרעין גזר דינו של אדם‪ ,‬אלו הן‪ :‬צדקה‪,‬‬     ‫איסור של ניחוש‪ ,‬אלא אדרבה הוא צריך להתייחס‬
‫צעקה‪ ,‬שינוי השם‪ ,‬ושינוי מעשה‪ ...‬ויש אומרים‪ :‬אף‬  ‫לגישה זאת בצורה רצינית ועליו לנטוש את ביתו‬
‫שינוי מקום"‪ ,‬ומאחר ושינוי מקום יכול לקרוע את‬
‫גזר הדין של האדם לכן באם האדם נמצא בצרות‬                           ‫ולעבור להתגורר בעיר אחרת‪.‬‬
‫מומלץ שהוא יעבור להתגורר במקום אחר ובגין זאת‬
‫ייקרע גזר דינו‪ ,‬ולכן אומרת הגמרא במסכת בבא‬      ‫וגמרא זו הינה סעד לשיטת הראב"ד (הלכות‬
‫מציעא שאם הוא לא עושה כן אלא נותר להתגורר‬       ‫עבודה זרה פרק י"א הלכה ה') הסובר שאין כל‬
‫בביתו הוא האשם הבלעדי על מצבו‪ ,‬כי הרי לפניו‬     ‫בעייתיות להסתמך על נחש זה ולהחליט שצרותיו‬
‫פתח מילוט לצרותיו באמצעות 'שינוי מקום'‪ ,‬ומכיון‬  ‫הינם מחמת הבית שהוא מתגורר שם ובגין כך‬
                                                ‫לעקור את דירתו למקום אחר‪ ,‬ודבר פלא הוא‬
         ‫שהוא מתרשל ונותר בביתו דמו בראשו‪.‬‬      ‫על שיטת הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י"א‬
                                                ‫הלכה ה') שאסר להסתמך על הצרות שאירעו לו‬
‫נמצא שישנם שתי אפשרויות כיצד לפרש‬               ‫מאז שהוא בנה בית חדש ולראות בזה סימן שעליו‬
‫את דברי הגמרא בבא מציעא (דף ע"ה עמוד ב')‬        ‫לעבור מפני כן לבית אחר‪ ,‬והרי מפורש כאן בגמרא‬
‫הכוללת את מי שרע לו בעירו ואינו מעתיק את‬        ‫שאדרבה אם הוא לא יעשה כן הוא יהיה האשם‬
‫מקום מגוריו לעיר אחרת שהינו בכלל אלו שהם‬
                                                                             ‫הבלעדי על מצבו‪.‬‬
             ‫האשמים הבלעדיים על מצבם הרע‪:‬‬
                                                ‫וכן כתב במפורש בספר חסידים (סימן תע"ח)‬
‫א‪ .‬שכאשר אדם רואה שמצבו אינו טוב‪ ,‬עליו‬          ‫"אם בנה בית חדש או נכנס בבית מחדש ומתו בו‬
‫להבין שבעיר זאת מזלו הוא רע ולכן עליו לשנות‬     ‫שלשה אנשים זה אחר זה‪ ,‬הרי אם יעכב יותר בבית זה‬
‫מקום כי המשנה מקום משנה מזל‪ ,‬ולביאור זה דברי‬    ‫הרי זה מתחייב בנפשו שיאבדו מכאן ולהבא‪ ,‬וכן עיר‬
   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94