Page 84 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 84

‫משה‬  ‫'ח ףנע ‪' -‬ג גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫פד‬

              ‫סימן רע‬                           ‫שהסיבה שרב נמנע מלאכול את הבשר היה בגלל‬
                                                ‫שסעודת הנישואין היתה של חתן עם‪-‬הארץ עם‬
‫ומפני קושי זה מבארים המאירי והרד"ק פירוש‬        ‫כלה שהיא בת תלמיד חכם‪ ,‬ובסעודת נישואין מעין‬
‫אחר בגמרא התואם לשיטתו של הראב"ד‪ ,‬והם‬           ‫זאת תלמיד חכם אינו רשאי להשתתף בה‪ ,‬כמפורש‬
‫מפרשים שכאשר רב הגיע לבית חתנו כבר הייתה‬        ‫בפסחים (דף מ"ט עמוד א') "תניא‪ ,‬רבישמעון‬
‫הסעודה בעיצומה‪ ,‬וכשהסועדים הבחינו שרב נמצא‬      ‫אומר‪ :‬כל סעודה שאינה של מצוה‪ ,‬אין תלמיד חכם‬
‫בפתח הבית אז מיד קמו כל בני הסעודה ועזבו‬        ‫רשאי ליהנות ממנה‪ ,‬כגון מאי‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ :‬כגון‬
‫את השולחנות הערוכים ויצאו לחלוק כבוד לרב‪,‬‬
‫ומאחר וכל בני הסעודה נטשו את הסעודה לכן רב‬         ‫בת כהן לישראל‪ ,‬ובת תלמיד חכם לעם הארץ"‪.‬‬
‫ראה בזה סימן רע על הסעודה ומפני כן הוא נמנע‬
‫מלאכול בשר בסעודה‪ ,‬ולדבריהם הסיבה שרב‬                       ‫על מה הקנס‬
‫נמנע לאכול את הבשר מחמת הנחש אין הכוונה‬
‫כלל לניחוש שעשה רב מזה שהמעבורת היתה‬            ‫ומתקשים הראשונים כיצד לפרש את דברי‬
‫זמינה עבורו‪ ,‬כי כמבואר ששיטת הראב"ד היא‬         ‫הגמרא לשיטת הראב"ד הסבור שאין כל איסור בסוג‬
‫שסוג ניחוש כזה לא נכלל באיסור ניחוש וממילא‬      ‫הניחוש שעשו אליעזר ויהונתן‪ ,‬כי הרי לדבריו רב‬
‫אינו מהווה סיבה להימנע מאכילת הבשר‪ ,‬אלא‬         ‫כלל לא הביא את הנחש של אליעזר ויהונתן כדוגמא‬
‫שבזה שהסועדים נטשו את הסעודה היה זה נחש‬         ‫לאיסור ניחוש‪ ,‬אלא רק כהדגמה לניחוש שניתן‬
‫המאותת על כך שלא תהיה ברכה בסעודה זו‪ - ,‬הוי‬     ‫לסמוך על אמינותו‪ ,‬ואם כן תמוה מה ענין דברי‬
‫אומר שלפירוש זה רב לא מנע את עצמו מלאכול‬        ‫רב שאמר "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם‬
‫את הבשר כקנס על איסור ניחוש‪ ,‬כפי שמתפרשת‬        ‫וכיהונתן בן שאול אינו נחש"‪ ,‬לזאת שרב נמנע‬
‫הגמרא על פי פשוטו‪ ,‬אלא להיפך רב נמנע מלאכול‬     ‫מלאכול את הבשר כקנס על כך שנכשל באיסור‬
‫מחמת הניחוש שרב ראה בו איתות משמים להימנע‬       ‫ניחוש‪ ,‬והרי לפי הבנתו של הראב"ד שמאמר זה‬
                                                ‫עוסק בשאלת אמינותם של הניחושים ולא בשאלת‬
                          ‫מליטול חבל בסעודה‪.‬‬    ‫האסור והמותר בניחוש‪ ,‬אם כן אינו ענין לכך שרב‬

‫ודוחה הגמרא שפרשנות זאת בסיבה שרב נמנע‬                   ‫קנס את עצמו על שנכשל באיסור ניחוש‪.‬‬
‫מלאכול את הבשר לא אפשרית‪ ,‬כי הרי רב אמר‬
‫שכל נחש שאינו כנחש של אליעזר ויהונתן אינו נחש‬   ‫ואכן מחמת קושי זה דחה הר"ן את שיטתו‬
‫אמין ואין להסתמך עליו‪ ,‬ואם כן לא יתכן שרב ראה‬   ‫של הראב"ד והכריע כשיטתו של הרמב"ם שאכן‬
‫בזה שכל בני הסעודה יוצאים לקראתו נחש אמין‬       ‫רב שאמר "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם‬
‫שהינו סימן רע על הסעודה‪ ,‬כי הרי נחש זה איננו‬    ‫וכיהונתן בן שאול אינו נחש" עסק במאמר זה‬
‫נחש אמין מאחר ואינו כניחושם של אליעזר ויהונתן‪,‬‬  ‫בשאלת האסור והמותר בניחוש‪ ,‬והוא הורה שנחש‬
‫וזאת מחמת שרב לא החליט מלכתחילה שאם כל‬          ‫שאינו כנחש של אליעזר ויהונתן אינו כלול באיסור‬
‫בני הסעודה יצאו לקראתו אז הוא יראה בזה אות‬      ‫נחש‪ ,‬ולכן שואלת הגמרא מדוע רב קנס את עצמו‬
‫מבשר רע‪ ,‬אלא שלאחר שכולם יצאו לקראתו‬            ‫ולא אכל מהבשר מחמת שעבר על איסור ניחוש‬
‫והניחו את הסעודה אז רב ראה בזה אות מבשר לא‬      ‫והרי ניחושו של רב אינו עומד בקריטריונים של‬

                                                                                 ‫איסור ניחוש‪.‬‬
   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89