Page 88 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ח ףנע ‪' -‬ג גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫פח‬

‫לתוצאות של הסימנים הללו‪ ,‬ומחמת כן לכלכל את‬ ‫פעמים בכדי שיהיו אמינים‪ ,‬זאת מחמת שבדברים‬
‫צעדיו העתידיים בזהירות ובתבונה‪.‬‬ ‫הללו המנחש לא החליט מלכתחילה להסתמך‬
‫עליהם‪ ,‬אלא שלאחר שהם התרחשו הוא רואה‬
‫ג‪ .‬אמנם לשיטת הראב"ד אין כל סרך איסור‬ ‫בהם סימן‪ ,‬ונחש שלא הוחלט עליו מראש אינו‬
‫להסתמך על סימנים אלו‪ ,‬אלא שסימנים אלו אינם‬ ‫נחש אמין דיו עד שהתופעה תחזור על עצמה‬
‫אמינים אלא אם כן הם חזרו ונשנו שלושה פעמים‪.‬‬
‫שלושה פעמים‪.‬‬
‫הלכה למעשה‬
‫נמצא מתבאר‪:‬‬
‫לאור הדברים הללו נמצא שלשיטת הרמב"ם‬
‫אם משפחת ר‪ .‬תחליט לעזוב את ביתם בגין הקשיים‬ ‫א‪ .‬לשיטת הרמב"ם לא הותרה ההשתמשות‬
‫שתקפו אותם כי הם יראו בזה אות וסימן לעזוב את‬ ‫בשלושת הסימנים הללו בית תינוק ואשה אלא רק‬
‫ביתם אזי הם יעברו על איסור ניחוש‪ ,‬ואילו לראב"ד‬ ‫בכדי לדעת האם מצבו טוב או רע‪ ,‬אך אסור לפעול‬
‫אין בזה כל סרך איסור‪ ,‬ולשיטת רש"י מותר להם‬ ‫על פי זה כי הפועל על פי סימנים אלו יעבור על‬
‫לשקול היטב ולהחליט האם לעבור להתגורר בבית‬
‫אחר‪ ,‬וכמבואר בגמרא שסימנים אלו הינם אמינים‬ ‫איסור ניחוש‪.‬‬

‫מאחר והם חזרו על עצמם שוב ושוב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אך לשיטת רש"י אף שאסור להסתמך‬
‫על הסימנים הללו בהחלטיות‪ ,‬אך מותר לחשוש‬

‫עלה י"ב‬

‫הקונה אדון לעצמו‬

‫צרותיהם]‪ ,‬ואלו הן‪ :‬מי שיש לו מעות ומלוה אותן‬ ‫נתבאר שלשיטת הרמב"ם אם משפחת ר‪ .‬תעזוב‬
‫שלא בעדים‪[ ,‬שאם הלווה כפר בהלוואה ובכך‬ ‫את ביתם בגין הקשיים שתקפו אותם אזי הם יעברו‬
‫המלווה הפסיד את כספו האשמה תהיה תלויה על‬ ‫על איסור ניחוש‪ ,‬אך ישנה גמרא מפורשת המתירה‬
‫צווארו של המלוה‪ ,‬מחמת שהוא לא דאג מלכתחילה‬ ‫לחוש לסימן מסוג כזה‪ ,‬ואף משמעות דברי הגמרא‬
‫שתהיה באמתחתו הוכחה על ההלואה]‪ ,‬הקונה אדון‬ ‫הינה שבאם משפחת ר‪ .‬לא ישיתו את ליבם לעובדה‬
‫לעצמו [כי הוא בעצמו המשיל עליו את אדונו]‪ ,‬ומי‬ ‫זאת שמזלם התהפך לרעה מאז שהם עברו דירה והם‬
‫שאשתו מושלת עליו‪[ ,‬כי בזה שהוא לא מגרשה‬ ‫יחליטו למרות הכל להישאר בביתם‪ ,‬מעתה דמם‬
‫אלא ממשיך לחיות עמה הוא האשם הבלעדי על‬ ‫בראשם והם יהיו האשמים הבלעדיים על כל הצרות‬
‫מצבו]‪ ,‬קונה אדון לעצמו מאי היא? איכא דאמרי‪:‬‬ ‫שיהיו מכאן ואילך מנת חלקם‪ ,‬וצריך לדעת כיצד‬
‫תולה נכסיו בנכרי‪[ ,‬שהיה לו דין עם אדם אחר ובכדי‬ ‫גמרא זו עולה בקנה אחד עם שיטת הרמב"ם שאוסר‬
‫לזכות בדין הוא טען שנכסיו הם של הנכרי‪ ,‬והגוי‬
‫ששמע זאת תבע ממנו את נכסיו‪ ,‬ואכן הגוי זכה‬ ‫לקבל החלטות כתוצאה מסוג כזה של ניחוש‪.‬‬
‫בדין מחמת הודאתו השקרית של הבעלים]‪ ,‬ואיכא‬
‫בבא מציעא (דף ע"ה עמוד ב') "תנו רבנן‪ :‬שלשה‬
‫צועקין ואינן נענין‪[ ,‬מפני שהם המיטו על עצמם את‬