Page 83 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת שחנ אל יכ משה פג‬

‫[והמהרש"א (חולין צה‪ ):‬מתקשה כיצד יתכן‬ ‫וינצל את חוסר שימת הלב של בני הבית ויחליף את‬
‫שרב נכשל באיסור ניחוש‪ ,‬והוא מבאר שמאחר ורב‬ ‫הבשר הכשר בבשר טרף‪ ,‬אך רב שהיה ערני לבעיה‬
‫נמנע מלאכול מהבשר אם כן נמצא שהוא לא הסתמך‬ ‫עקב במבט עיניו כל העת אחר המתרחש במטבח‬
‫הלכה למעשה על הנחש‪ ,‬וממילא מתברר שהוא‬ ‫בכדי לראות שחלילה לא יוחלף הבשר בבשר אחר‪,‬‬
‫לא נכשל באיסור ניחוש‪ ,‬כי אם לא פועלים הלכה‬ ‫ורב העיר לטבחים על המכשול שהיה עלול להיגרם‬
‫למעשה על פי הנחש אין בזה איסור‪ .‬וצריך לומר‬ ‫לולא זאת שהוא שם את ליבו על המתרחש במטבח‪.‬‬
‫בדעתו‪ ,‬שאכילת הבשר נחשבת לעיקר ההשתתפות‬
‫בשמחה‪ ,‬ולכן זה נחשב עשיית פעולה על פי הנחש‪,‬‬ ‫"לא אכל רב מההוא בישרא"‪ ,‬ולעת ערב כאשר‬
‫כי הרי הנחש לא היה קשור עם עצם אכילת הבשר]‪.‬‬ ‫התיישבו כל המוזמנים לאכול מסעודת הנישואין רב‬

‫אך הגמרא דוחה אפשרות זאת מאחר ובמעשיו‬ ‫נמנע מלאכול מהבשר‪.‬‬
‫של רב לא היה כל סרך איסור‪ ,‬וזאת מפני שרב‬
‫אמר שכל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר ויהונתן‬ ‫"מאי טעמא אי משום איעלומי ‪ -‬הא לא‬
‫אינו ניחוש‪ ,‬והרי במקרה זה ניחושו של רב לא‬ ‫איעלים"‪ ,‬ומתחילה סברו שרב לא אכל מהבשר‬
‫היה בו את המאפיינים של הניחוש של אליעזר‬ ‫מחמת התקרית שהיתה עם הבשר כאשר בעת‬
‫ויהונתן‪ ,‬וזאת מחמת שרב לא הסתמך בהחלטיות‬ ‫קבלת הפנים שנערכה לרב הבשר נותר במטבח ללא‬
‫על הניחוש אלא הוא רק ראה בזה אות מבשר טוב‬ ‫השגחה‪ ,‬אך סיבה זו נשללה כי הרי רב עקב כל העת‬
‫[כן הוא בפירוש רש"י‪ ,‬וכן פירש הר"ן]‪ ,‬אך לשיטת‬ ‫אחר הבשר כך שלמרות הרשלנות של הטבחים‬
‫התוספות שאף אליעזר ויהונתן לא הסתמכו על‬
‫הניחוש בצורה מוחלטת‪ ,‬פירש המאירי שכוונת‬ ‫הבשר היה כל העת תחת השגחה‪.‬‬
‫הגמרא שניחשו של רב לא היה דומה לניחוש של‬
‫אליעזר ויהונתן מאחר ורב לא החליט על הנחש‬ ‫קנס על איסור נחש‬
‫אלא אחר שהוא התרחש‪ ,‬בשונה מאליעזר ויהונתן‬
‫שהציבו את הנחש לאות וסימן עוד בטרם הוא‬ ‫"אלא דנחיש‪ ,‬והאמר רב‪ :‬כל נחש שאינו כאליעזר‬
‫התרחש [כדלעיל עלה ז']‪ ,‬והמהרש"א ביאר שנחש‬ ‫עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש"‪ ,‬ולכן מנסה‬
‫זה רק כאשר סומכים עליו אף לצד השלילי כאליעזר‬ ‫הגמרא להסביר שסיבת הימנעותו של רב מאכילת‬
‫ויהונתן שהיו נמנעים ממעשיהם אם כך היה מורה‬ ‫הבשר היתה מחמת הניחוש‪ ,‬ולכאורה הביאור‬
‫התוצאה של הנחש‪ ,‬ואילו רב הסתמך על הנחש רק‬ ‫בדברי הגמרא הוא שרב נמנע מלאכול את הבשר‬
‫כראיה חיובית שיהיה יום טוב בבית חתנו‪[ ,‬והארכנו‬ ‫כקנס שהוא קנס את עצמו על כך שהוא נכשל‬
‫באותו היום באיסור ניחוש כאשר הוא ראה בעובדה‬
‫בזה לעיל עלה ח']‪.‬‬ ‫שהמעבורת היתה זמינה עבורו איתות משמים‬
‫שצפויה לו סעודה בבית חתנו‪ ,‬ומאחר ורב סבר‬
‫סעודת הרשות‬ ‫שבמחשבות מסוג זה יש בהם משום איסור ניחוש‬
‫לכן הוא קנס את עצמו שלא ליהנות מאותה סעודה‪,‬‬
‫"אלא סעודת הרשות הואי‪ ,‬ורב לא מתהני‬ ‫‪ -‬כך פירשו את דברי הגמרא רבינו גרשום‪ ,‬והר"ן‬
‫מסעודת הרשות"‪ ,‬ומסקנתה של הגמרא היא‬ ‫(חולין צ"ה עמוד ב')‪ ,‬וכן הבינו בפשיטות המאירי‬
‫(סנהדרין דף ס"ח עמוד ב')‪ ,‬והרד"ק (שמואל א'‪ ,‬י"ד‬

‫ט')‪ ,‬וראה להלן ביאור אחר בדברי הגמרא‪.‬‬