Page 77 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 77

‫מתנת שחנ אל יכ משה עז‬

‫ולפי דברי המאירי הללו יהיה לנו פתח גדול‬           ‫ללמדנו שניחוש זה רק כאשר מסתמכים בהחלטיות‬
‫ללמד זכות על מקרים רבים שאנשים מסתמכים על‬         ‫על הניחוש‪ ,‬שכמו שאליעזר ויהונתן הסתמכו‬
‫הנחש שאכן אין במקרים אלו משום איסור ניחוש‪,‬‬        ‫על הניחוש בהחלטיות לצד אחד‪ ,‬כך המסתמך‬
‫וזאת מחמת שהנחש לא הוצב מלכתחילה כאות‬             ‫בהחלטיות על הניחוש לב' צדדיו הרי זה בכלל‬
‫וסימן לנחש‪ ,‬אלא שלאחר שהתרחש הנחש הם‬
‫ראו בזה איתות משמים על העתיד להתרחש‪ ,‬והרי‬                                                ‫ניחוש‪.‬‬
‫לדברי המאירי אין איסור נחש אלא אם כן הוחלט‬
                                                       ‫סוף מעשה במחשבה תחילה‬
                              ‫עליו מלכתחילה‪.‬‬
                                                  ‫המאירי (סנהדרין דף ס"ח עמוד א' ד"ה וזה‬
‫ובזה נבין את המעשה עם החתם סופר שהוא‬              ‫שהביאו) פירש בשיטת התוספות שהמאפיין‬
‫לא רצה להצטרף להיתר עגונה מחמת שהיו לו‬            ‫של הנחש של אליעזר ויהונתן היה שהם החליטו‬
‫טרדות ועיכובים רבים בזמן שהוא ישב לכתוב את‬        ‫שהניחוש יהיה לאות ולסימן עוד בטרם התרחש‬
‫הנימוקים ההלכתיים להיתר העגונה‪ ,‬והוא ראה‬          ‫הנחש‪ ,‬כלומר שכאשר הם היו על פרשת דרכים‬
‫בעיכובים הללו אות משמים שעליו למשוך את ידו‬        ‫ולא ידעו כיצד להמשיך ולפעול הם הציבו לעצמם‬
‫מלהיות שותף בהיתר העגונה‪( ,‬שו"ת חתם ספר‬           ‫אות וסימן שבהתאם לתוצאותיו הם יפעלו‪ ,‬ולא‬
‫אבן העזר חלק א' תשובה פ')‪ ,‬והקשנו (בפתיחה)‬        ‫שלאחר שארע הנחש הם ראו בזה אות וסימן‬
‫היאך הסתמך החתם סופר על אות זה והלא זה‬            ‫כיצד להמשיך ולפעול‪ ,‬כי הרי עוד בטרם אמרה‬
‫בכלל איסור ניחוש‪ ,‬ולדברי המאירי מתיישב היטב‬       ‫רבקה לאליעזר שתה וגם גמלך אשקה הוא כבר‬
‫כי הרי בכגון זאת אין בזה משום איסור ניחוש‪ ,‬כי‬     ‫החליט שאם הנערה תגיד לו כך יהיה זה אות כי‬
‫הרי החתם סופר לא החליט מראש שאם יהיו לו‬           ‫היא הנערה המיועדת ליצחק‪ ,‬וכן יהונתן קיבל את‬
‫עיכובים וטרדות בזמן עריכת הפסיקה ההלכתית‬          ‫ההחלטה לראות בתשובה של פלישתים אות וסימן‬
‫הוא יראה בזה אות שעליו למשוך את ידו מההיתר‪,‬‬       ‫אם לעלות ולהילחם בהם עוד לפני שהפלישתים‬
‫אלא שלאחר שהתרחשו העיכובים הוא ראה בהם‬            ‫אמרו לו עלו עלינו‪ ,‬ורב מלמדינו שהניחוש שהתורה‬
‫אות משמים שעליו למשוך את ידיו מההיתר‪,‬‬             ‫אסרה אותו הוא רק כאשר המנחש מקדים ומחליט‬
‫וכמבואר שבכגון זאת שהנחש לא נקבע מלכתחילה‬         ‫לפעול על פי תוצאותיו של הניחוש עוד בטרם‬
                                                  ‫שהנחש התרחש‪ ,‬בשונה מאדם שיצא לדרכו והוא‬
                    ‫אין בזה משום איסור ניחוש‪.‬‬     ‫רואה שמיד בתחילת דרכו ההצלחה האירה לו פנים‬
                                                  ‫ולכן הוא החליט להמשיך בדרכו‪ ,‬או אם הוא חש‬
‫וכהנה וכהנה רבות בחיי היום יום שאנשים‬             ‫שיש לו כל העת עיכובים ולכן הוא מחליט לסוב על‬
‫הרואים עיכובים בעיסוקיהם הם מושכים מזה את‬         ‫עקבותיו ולחזור לביתו‪ ,‬במקרים אלו מאחר והוא לא‬
‫ידם‪ ,‬כי בכגון זאת אין בו משום איסור ניחוש כי הרי‬  ‫הציב מראש את ההצלחה או העיכובים כאות וסימן‬
‫הם לא מחליטים על כך מלכתחילה אלא שלאחר‬            ‫אם להמשיך בדרכו‪ ,‬אלא שלאחר שארע לו האות‬
‫שמתרחשים העיכובים הם חשים שיש בזה שדר‬             ‫הוא החליט לראות בזה שדר על הצפוי לו בעתיד‪,‬‬
‫משמים שעליהם לסוב על עקבותיהם ולא להמשיך‬
                                                            ‫אזי במקרים אלו אין בהם משום ניחוש‪.‬‬
                                    ‫בעיסוקם‪.‬‬
   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81   82