Page 77 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת שחנ אל יכ משה עז‬

‫ולפי דברי המאירי הללו יהיה לנו פתח גדול‬ ‫ללמדנו שניחוש זה רק כאשר מסתמכים בהחלטיות‬
‫ללמד זכות על מקרים רבים שאנשים מסתמכים על‬ ‫על הניחוש‪ ,‬שכמו שאליעזר ויהונתן הסתמכו‬
‫הנחש שאכן אין במקרים אלו משום איסור ניחוש‪,‬‬ ‫על הניחוש בהחלטיות לצד אחד‪ ,‬כך המסתמך‬
‫וזאת מחמת שהנחש לא הוצב מלכתחילה כאות‬ ‫בהחלטיות על הניחוש לב' צדדיו הרי זה בכלל‬
‫וסימן לנחש‪ ,‬אלא שלאחר שהתרחש הנחש הם‬
‫ראו בזה איתות משמים על העתיד להתרחש‪ ,‬והרי‬ ‫ניחוש‪.‬‬
‫לדברי המאירי אין איסור נחש אלא אם כן הוחלט‬
‫סוף מעשה במחשבה תחילה‬
‫עליו מלכתחילה‪.‬‬
‫המאירי (סנהדרין דף ס"ח עמוד א' ד"ה וזה‬
‫ובזה נבין את המעשה עם החתם סופר שהוא‬ ‫שהביאו) פירש בשיטת התוספות שהמאפיין‬
‫לא רצה להצטרף להיתר עגונה מחמת שהיו לו‬ ‫של הנחש של אליעזר ויהונתן היה שהם החליטו‬
‫טרדות ועיכובים רבים בזמן שהוא ישב לכתוב את‬ ‫שהניחוש יהיה לאות ולסימן עוד בטרם התרחש‬
‫הנימוקים ההלכתיים להיתר העגונה‪ ,‬והוא ראה‬ ‫הנחש‪ ,‬כלומר שכאשר הם היו על פרשת דרכים‬
‫בעיכובים הללו אות משמים שעליו למשוך את ידו‬ ‫ולא ידעו כיצד להמשיך ולפעול הם הציבו לעצמם‬
‫מלהיות שותף בהיתר העגונה‪( ,‬שו"ת חתם ספר‬ ‫אות וסימן שבהתאם לתוצאותיו הם יפעלו‪ ,‬ולא‬
‫אבן העזר חלק א' תשובה פ')‪ ,‬והקשנו (בפתיחה)‬ ‫שלאחר שארע הנחש הם ראו בזה אות וסימן‬
‫היאך הסתמך החתם סופר על אות זה והלא זה‬ ‫כיצד להמשיך ולפעול‪ ,‬כי הרי עוד בטרם אמרה‬
‫בכלל איסור ניחוש‪ ,‬ולדברי המאירי מתיישב היטב‬ ‫רבקה לאליעזר שתה וגם גמלך אשקה הוא כבר‬
‫כי הרי בכגון זאת אין בזה משום איסור ניחוש‪ ,‬כי‬ ‫החליט שאם הנערה תגיד לו כך יהיה זה אות כי‬
‫הרי החתם סופר לא החליט מראש שאם יהיו לו‬ ‫היא הנערה המיועדת ליצחק‪ ,‬וכן יהונתן קיבל את‬
‫עיכובים וטרדות בזמן עריכת הפסיקה ההלכתית‬ ‫ההחלטה לראות בתשובה של פלישתים אות וסימן‬
‫הוא יראה בזה אות שעליו למשוך את ידו מההיתר‪,‬‬ ‫אם לעלות ולהילחם בהם עוד לפני שהפלישתים‬
‫אלא שלאחר שהתרחשו העיכובים הוא ראה בהם‬ ‫אמרו לו עלו עלינו‪ ,‬ורב מלמדינו שהניחוש שהתורה‬
‫אות משמים שעליו למשוך את ידיו מההיתר‪,‬‬ ‫אסרה אותו הוא רק כאשר המנחש מקדים ומחליט‬
‫וכמבואר שבכגון זאת שהנחש לא נקבע מלכתחילה‬ ‫לפעול על פי תוצאותיו של הניחוש עוד בטרם‬
‫שהנחש התרחש‪ ,‬בשונה מאדם שיצא לדרכו והוא‬
‫אין בזה משום איסור ניחוש‪.‬‬ ‫רואה שמיד בתחילת דרכו ההצלחה האירה לו פנים‬
‫ולכן הוא החליט להמשיך בדרכו‪ ,‬או אם הוא חש‬
‫וכהנה וכהנה רבות בחיי היום יום שאנשים‬ ‫שיש לו כל העת עיכובים ולכן הוא מחליט לסוב על‬
‫הרואים עיכובים בעיסוקיהם הם מושכים מזה את‬ ‫עקבותיו ולחזור לביתו‪ ,‬במקרים אלו מאחר והוא לא‬
‫ידם‪ ,‬כי בכגון זאת אין בו משום איסור ניחוש כי הרי‬ ‫הציב מראש את ההצלחה או העיכובים כאות וסימן‬
‫הם לא מחליטים על כך מלכתחילה אלא שלאחר‬ ‫אם להמשיך בדרכו‪ ,‬אלא שלאחר שארע לו האות‬
‫שמתרחשים העיכובים הם חשים שיש בזה שדר‬ ‫הוא החליט לראות בזה שדר על הצפוי לו בעתיד‪,‬‬
‫משמים שעליהם לסוב על עקבותיהם ולא להמשיך‬
‫אזי במקרים אלו אין בהם משום ניחוש‪.‬‬
‫בעיסוקם‪.‬‬