Page 72 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ח ףנע ‪' -‬ג גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫עב‬

‫פועלים על פיו הרי זה בכלל 'לאו שיש בו מעשה'‬ ‫אז הוא העניק לה את התכשיטים‪ ,‬ואף שבסדר‬
‫שלוקים עליו‪ ,‬אבל אם לא פעלו על פי הניחוש אם‬ ‫השתלשלות הדברים כפי שמסופר בתורה בפעם‬
‫כן לא לוקים על זה מכיון שאחד הכללים בהטלת‬ ‫הראשונה נזכר שמיד הוא נתן לה את התכשיטים‪,‬‬
‫עונש מלקות הוא שאין לוקים אלא לאו שיש בו‬ ‫אין זאת אלא שיש פעמים רבות שהתורה מקדימה‬
‫מעשה‪ ,‬אבל איסור יש גם אם לא פועלים על פי‬ ‫את המאוחר ומספרת עליו לפני המוקדם כי אין‬
‫תוצאות הניחוש‪ ,‬וכן מתבאר מדברי רש"י (חולין‬
‫דף צ"ה עמוד ב' ד"ה אע''פ שאין נחש) "שאסור‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬
‫לנחש ולסמוך על הנחש"‪ ,‬ומשמע שנכלל באיסור הן‬
‫אך אפשר להוסיף בזה ביאור שמכיון שמיד‬
‫הניחוש והן ההסתמכות על הניחוש‪.‬‬ ‫לאחר שאליעזר ראה שרבקה עומדת במבחן‬
‫הוא האמין בכל ליבו שאכן היא הנערה המיועדת‬
‫ולכאורה מדברי התוספות שכתבו שאליעזר‬ ‫ליצחק ומיד הוא חפץ להעניק לה את התכשיטים‬
‫ויהונתן לא עברו על איסור ניחוש מחמת שלא‬ ‫לכן התורה כותבת שכאילו הוא כבר נתן לה אז את‬
‫הסתמכו על תוצאותיו של הניחוש‪ ,‬אם כן מבואר‬ ‫התכשיטים‪ ,‬אך מאחר ואסור להסתמך על הניחוש‬
‫בדבריהם שלא כרש"י ורמב"ם שכתבו שהניחוש‬ ‫הלכה למעשה‪ ,‬לכן הוא היה מחוייב לברר ולבדוק‬
‫האם אכן גם ההיגיון מורה שרבקה היא הנערה‬
‫אסור אף אם לא מבצעים על פיו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫התואמת ליצחק‪ ,‬ומפני כן בפועל הוא עיכב את‬
‫נתינת התכשיטים עד גמר הבירור‪ ,‬ולכן כשאליעזר‬
‫אך אין זה מוכרח כי יתכן שאף לדברי רש"י‬ ‫סיפר את הדברים לבתואל ולבן הוא הציג להם את‬
‫והרמב"ם לא עוברים על איסור ניחוש רק כאשר‬ ‫הדברים כפי שהם אירעו הלכה למעשה‪ ,‬שבתחילה‬
‫מבצעים את הניחוש בכדי להסתמך עליו הלכה‬ ‫הוא סיים את הבירורים ורק לאחר מכן הוא העניק‬
‫למעשה והעושה כן עובר על האיסור אף אם לא‬ ‫לרבקה את התכשיטים‪ ,‬ורק כאשר התורה מספרת‬
‫פעל על פי תוצאות הניחוש‪ ,‬אבל במקרה של‬ ‫את השתלשלות המאורעות אז התורה מספרת‬
‫אליעזר ויהונתן שלכתחילה הניחוש לא נעשה בכדי‬ ‫על נתינת התכשיטים עוד בטרם כילה אליעזר את‬
‫להכריע על פיו‪ ,‬באופן כזה יתכן שלכל השיטות אין‬ ‫הבירור כי כבר אז אליעזר היה בטוח שרבקה היא‬

‫כל איסור בניחוש‪.‬‬ ‫זאת המיועדת ליצחק‪.‬‬

‫נמצא שלפי ביאור התוספות הסיבה‬ ‫אומר ועושה‬
‫שאליעזר ויהונתן לא עברו על צו התורה לא‬
‫תנחשו‪ ,‬מחמת שהם לא הסתמכו על הניחוש‬ ‫וברמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ד')‬
‫בצורה מוחלטת‪ ,‬ואיסור ניחוש הינו רק כאשר‬ ‫כתב "אין מנחשין כגוים שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) 'לא‬
‫מסתמכים על הניחוש הלכה למעשה‪ ,‬אלא‬ ‫תנחשו'‪ ,‬כיצד הוא הנחש‪ ...‬וכן כל כיוצא בדברים‬
‫שרב אומר שאם מאן דהוא יעשה כמעשיהם‬ ‫האלו הכל אסור‪ ,‬וכל העושה מעשה מפני דבר‬
‫של אליעזר ויהונתן אך בשונה מאליעזר ויהונתן‬ ‫מדברים אלו לוקה"‪ ,‬ומבואר בדבריו שעוברים על‬
‫שלא הסתמכו על הניחוש הלכה למעשה הוא‬ ‫איסור ניחוש בין אם פועלים על פי תוצאות הניחוש‪,‬‬
‫יסתמך על הניחוש בהחלטיות הוא יעבור על‬ ‫ובין אם לא מסיקים מסקנות על פיו‪ ,‬אלא שאם‬

‫איסור ניחוש‪.‬‬