Page 159 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הגורל משה טנק‬

‫ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים‪,‬‬ ‫נטיה להגדיר את הדבר כסכנה‪ ,‬הרי ששוב זה נחשב‬
‫ואמרו (כתובות ל‪ ,‬א) הכל בידי שמים חוץ מצינים‬ ‫כספק פיקוח נפש והצלה כזו אסורה‪.‬‬
‫פחים‪ ,‬ומקרא כתוב (דברים ד‪ ,‬טו) ונשמרתם מאד‬
‫לנפשותיכם‪ ,‬הרי שאין להחליט הבטחון הזה על כל‬ ‫כלומר‪ ,‬אין אנו דנים אם המציל מכניס את עצמו‬
‫לחשש פיקוח נפש‪ ,‬שכן כאמור כל ספק פיקוח‬
‫פנים‪ .‬והתם אמרו‪ ,‬ואפילו לדבר מצוה‪.‬‬ ‫נפש‪ ,‬והצלה בכללם‪ ,‬דוחה את כל מצוות התורה‪,‬‬
‫אלא מדובר בדיון על הגדרת הפעולה‪ ,‬האם יש בה‬
‫דע כי יש יראה ויש יראה‪ :‬יש יראה ראויה‬ ‫סיכון סביר‪ ,‬וממילא אין זה נחשב בכלל פיקוח נפש‬
‫ויש יראה שוטה‪ ,‬יש בטחון ויש הוללות‪ .‬כי הנה‬ ‫למציל‪ ,‬או שהסיכון אכן סביר וקיים‪ ,‬שאז אין למציל‬
‫האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון‬
‫וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן‬ ‫להסתכן כדי להציל את חבירו‪.‬‬
‫הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים‪,‬‬
‫ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר‬ ‫מתי נקרא הדבר סכנה‬
‫עצמו לסכנות‪ ,‬הנה אין זה בטחון‪ ,‬אלא הוללות‪ .‬והנה‬
‫הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו‪,‬‬ ‫ובכדי לסבר את האוזן‪ ,‬נעתיק מדברי הרמח"ל‬
‫שרוצה שישמור האדם את עצמו‪ .‬ונמצא שמלבד‬ ‫במסילת ישרים פרק ט'‪ ,‬ונבאר את הדברים להלכה‬
‫הסכנה המוטבעת בדבר אשר הוא עלול אליה מפני‬
‫חסרון שמירתו‪ ,‬הנה עוד הוא מתחיב בנפשו בקום‬ ‫ולמעשה‪:‬‬
‫עשה בחטא אשר הוא חוטא‪ ,‬ונמצא החטא עצמו‬
‫מביאו ליענש‪ .‬ואולם השמירה הזאת‪ ,‬וזאת היראה‬ ‫ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא‬
‫המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל‪ ,‬היא הראויה‪,‬‬ ‫מן הזמן ותולדותיו‪ ,‬כי פעם יירא מהקור או מהחום‪,‬‬
‫שעליה נאמר (משלי כב‪ ,‬ג) ערום ראה רעה ונסתר‬ ‫ופעם מהפגעים‪ ,‬ופעם מן החלאים‪ ,‬ופעם מן הרוח‪ ,‬וכן‬
‫ופתיים עברו ונענשו‪ .‬אך היראה השוטה היא‪ ,‬שיהיה‬ ‫כל כיוצא בזה‪ .‬הוא הענין שאמר שלמה עליו השלום‬
‫האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על‬ ‫(משלי כו‪ ,‬יג) אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות‪.‬‬
‫יראה‪ ,‬ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה‬ ‫וכבר גינו חכמים זכרונם לברכה המדה הזאת ויחסוה‬
‫אל החטאים‪ ,‬ומקרא מסייעם דכתיב (ישעיה לג‪ ,‬יד)‬
‫ביטול לתורה ולעבודה‪.‬‬ ‫פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים‪ ,‬עד שאמר‬
‫אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד‪,‬‬
‫והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו‬ ‫חטאה את (ברכות ס‪ ,‬א)‪ .‬אלא על זה נאמר (תהלים‬
‫חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח‪ ,‬ב) היכא‬
‫דשכיח היזיקא שאני‪ .‬כי מקום שההיזק מצוי ונודע‪,‬‬ ‫לז‪ ,‬ג) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה‪.‬‬
‫יש להשמר‪ .‬אך מקום שאין ההיזק נודע‪ ,‬אין לירא‪.‬‬
‫ועל כיוצא בזה נאמר (חולין נו‪ ,‬ב) ריעותא דלא חזינן‬ ‫כללו של דבר‪ ,‬צריך שישים האדם את עצמו‬
‫לא מחזקינן‪ ,‬ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות‪.‬‬ ‫עראי בעולם וקבוע בעבודה‪ ,‬יתרצה ויסתפק בכל‬
‫הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה "ערום ראה‬ ‫עניני העולם במה שמזדמן לו‪ ,‬ויקח מן הבא בידו‪,‬‬
‫רעה ונסתר"‪ ,‬הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה‬ ‫ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ולעמל‪ ,‬ויהיה‬
‫אשר רואה לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי‬
‫נכון לבו בטוח בה'‪ ,‬ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו‪.‬‬

‫שמא תאמר הרי מצינו שחייבו חכמים בכל‬
‫מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה ולא‬