Page 157 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הגורל משה זנק‬

‫הן בספרו "כסף משנה" על הרמב"ם הלכות רוצח‬ ‫שאלה מצויה ביותר‪ ,‬כך ששאלה זו ניכרת ברבים‬
‫שם‪ ,‬והן בספרו על הטור בסימן תכ"ו‪ ,‬הביא את‬ ‫מהנידונים בענין‪ ,‬באופן ישיר או עקיף‪ ,‬החל מהגמרא‬
‫דברי הגהות מיימוני שכתב "בירושלמי מסיק אפילו‬ ‫וכלה בספרי השו"ת לדורותיהם עד הדור האחרון‬
‫להכניס עצמו בספק סכנה חייב‪ ,‬ונראה שהטעם‬ ‫ממש‪ .‬כמובן שבמסגרת זו לא נוכל להקיף את‬
‫מפני שהלה ודאי והוא ספק וכל המקיים נפש אחת‬ ‫הנושא‪ ,‬ונסתפק בהבאת תמצית הדברים והכרעתם‬
‫של שנים מגדולי ישראל; הרדב"ז שהיה מחותמי‬
‫מישראל כאילו קיים עולם מלא"‪.‬‬ ‫תקופת הראשונים ופותחי תקופת האחרונים‪ ,‬וה"יד‬
‫אליהו" מלובלין שהיה מגדולי האחרונים בדורו של‬
‫אולם בספר השולחן ערוך לא הביא הבית יוסף‬
‫את דברי הגהות מיימוני בשם הירושלמי הנזכרים‬ ‫ה"חכם צבי" ועוד‪.‬‬
‫שיש להכנס לסכנה לצורך הצלה‪ .‬וכתב הסמ"ע‬
‫בסימן תכ"ו סעיף קטן א' שהמחבר השמיט דין זה‬ ‫ונקדים תחילה בקצרה את המקורות של חיוב‬
‫מהלכה מכיון שכאמור עמודי ההוראה לא כתבו דין‬ ‫הצלת חבירו המוטל בסכנה‪.‬‬

‫זה‪.‬‬ ‫בגמרא סנהדרין דף ע"ג עמוד א' מניין לרואה את‬
‫חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין‬
‫והוסיף על כך בפתחי תשובה שם בשם ספר‬ ‫באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על‬
‫אגודת אזוב‪ ,‬שמהגמרא בבלי נראה שחולקים בזה‬ ‫דם רעך‪ ,‬וברייתא זו הובאה ברמב"ם בספר המצוות‬
‫על הירושלמי‪ ,‬שבמסכת נדה דף ס"א עמוד ב'‬ ‫מצות לא תעשה רצ"ז‪ ,‬וכן בהלכות הרמב"ם בפרק‬
‫מובא מעשה שהיה ב"הנהו בני גלילא דנפק עלייהו‬ ‫א' מהלכות רוצח הלכה י"ד‪ ,‬ובשו"ע חושן משפט‬
‫קלא דקטול נפשא [יצא הקול על בני הגליל שהרגו‬
‫נפש]‪ ,‬אתו לקמיה דרבי טרפון אמרו ליה לטמרינן מר‬ ‫סימן תכ"ו‪.‬‬
‫[ובקשו מקלט אצל רבי טרפון]‪ ,‬אמר להו היכי נעביד‬
‫[ענה להם‪ :‬מה אעשה‪ ]-‬אי לא אטמרינכו חזויתייכו‬ ‫מקור נוסף לדין זה הביאו הראשונים מהגמרא‬
‫[אם לא אטמינכם יגלו אתכם]‪ ,‬אטמרינכו הא אמור‬ ‫במסכת בבא מציעא דף ס"ב עמוד א' שלומדים דין‬
‫רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעי‬ ‫זה מהפסוק "וחי אחיך עמך"‪ ,‬והיינו כמבואר בגמרא‬
‫מיחש ליה מבעי [ואם אטמינכם הרי יתכן שבאמת‬ ‫שם שאפילו על חשבונו יתכן שיש חיוב להציל את‬
‫הרגתם את הנפש ואתם חייבים מיתה‪ ,‬ובלשון הרע‬ ‫חבירו‪ ,‬ובודאי במקום שזה לא על חשבונו‪ ,‬כן כתבו‬
‫יש לחוש לדבר אם כי אסור להאמין]‪ ,‬זילו אתון‬ ‫השאילתות ויקרא והרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא‬
‫טמרו נפשייכו [ולכן הפתרון הוא שאתם תטמינו את‬
‫כ"ה ל"ו)‪.‬‬
‫עצמכם]"‪.‬‬
‫עד כאן דברנו מעיקר החיוב של הצלה‪,‬‬
‫וכתבו שם התוס' בשם השאלתות שפירש את‬ ‫אולם יש לעיין האם חיוב זה הוא גם כאשר‬
‫החשש של רבי טרפון שמא באמת הרגו‪ ,‬שאין זה‬
‫משום שהם חייבים מיתה [וכפירוש רש"י שם]‪,‬‬ ‫הדבר כרוך בסיכון עצמי?‬
‫אלא שהוא פחד מאימת המלכות שיוודע להם‬
‫שהטמינם על אף שחייבים מיתה‪ .‬ומבואר מזה‬ ‫בדברי הראשונים עמודי ההוראה; הרי"ף‪,‬‬
‫הרמב"ם והרא"ש‪ ,‬לא הובא נידון זה האם חיוב‬
‫הצלה הוא גם תוך כדי סיכון עצמו‪ ,‬אולם הבית יוסף‪,‬‬