Page 156 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 156

‫משה‬  ‫'ט ףנע ‪ -‬ספחנ‬                              ‫מתנת‬  ‫ונק‬

‫בין חיי שעה לחיי עולם‪ ,‬חיי אדם הם בכל מקרה‬      ‫על‪-‬כל‪-‬פנים נמצינו למדים‪ ,‬שעל‪-‬אף‬
‫חיים‪ ,‬ומי שנוטלם יש לו דין רוצח‪ ,‬וכמו שכתב‬      ‫שמחללים את השבת על חיי שעה‪ ,‬אולם כנגד חיי‬
‫הרמב"ם בהלכות רוצח פ"ב הלכה ז' אחד ההורג‬        ‫עולם הם נדחים‪ ,‬וא"כ התמיהה עולה ביתר שאת‪,‬‬
‫את הבריא או אתה חולה הנוטה למות‪ ,‬ואפילו‬         ‫למה אנו מעדיפים חיי שעה של אותו אדם שהגויים‬
‫הרג את הגוסס נהרג עליו ע"כ‪ ,‬ולכן כאשר באים‬      ‫מבקשים‪ ,‬על פני חיי עולם של קבוצה גדולה של‬
‫הרודפים ודורשים מאתנו למסור להם אדם פלוני‪,‬‬
‫הרי זה נחשב כאילו אנו גורמים בידים את מיתתו‪,‬‬                                          ‫אנשים?‬
‫ולזה אין שום היתר‪ ,‬וחייב אדם למסור את נפשו‬
‫על כך‪[ ,‬וכמו שבהשתלת איברים שעושים את זה‬                  ‫הצלה מול מסירה‬
‫על חשבון חיי אחר דינו כרצח כמבואר במאמר‬
‫בענין השתלת איברים]‪ ,‬ואפילו אם על ידי כך יהרגו‬  ‫אלא הביאור בזה הוא‪ ,‬שכאשר אנו דנים על‬
‫כולם‪ ,‬כי כולם מצווים למסור נפש על דבר זה ‪-‬‬      ‫הצלה‪ ,‬בזה יש חילוק בין חיי עולם לחיי שעה‪ ,‬ואנו‬
                                                ‫מעדיפים להציל חיי עולם על‪-‬אף שבעקבות זה‬
                             ‫"יהרג ואל יהרוג"!‬  ‫שלא נציל יגרם אובדן חיי שעה‪ ,‬אולם על הריגה‪,‬‬
                                                ‫בין בידים ובין על ידי גרם הריגה‪ ,‬לא מצינו חילוק‬

                                                ‫עלה ב'‬
‫חיוב האדם הנרדף למסור את עצמו להצלת הרבים‬

‫לאחר שלמדנו שבעיר שהקיפוה נכרים ודורשים את הסגרתו של יהודי אחד‬
‫מהעיר‪ ,‬נפסק הדין שיהרגו כולם ולא ימסרוהו בידם‪ ,‬מעתה עלינו לדון מה יהיה דינו‬
‫של אותו אדם‪ ,‬באם הוא בא לרב ושואל האם עליו למסור את עצמו למען הצלת שאר‬
‫בני המקום‪ ,‬האמנם הוא מחוייב בכך‪ ,‬או שכמו שלהם אסור למוסרו כך הוא עצמו‬

                                                       ‫אינו מחוייב למסור עצמו בידם‪.‬‬

‫יהא זה רק מסירת חיי שעה אלא יתכן שיש בזה גם‬     ‫בספר מנחת שלמה על מסכת פסחים דף כ"ה‬
‫מסירת חיי עולם‪ ,‬האם גם בכזה מקרה עליו למסור‬     ‫עמוד ב' כותב‪" :‬ומ"מ נראה דאותו האחד מצווה‬
                                                ‫למסור את עצמו כדי להציל את האחרים‪ ,‬אבל בעל‬
                                   ‫עצמו בידם‪.‬‬   ‫כרחו ונגד רצונו אסור לאחרים למוסרו להריגה"‪.‬‬
                                                ‫כלומר; היות ובין כך הוא יהרג בסופו של דבר‪ ,‬הרי‬
         ‫הצלה במסירות נפש‬                       ‫שכנגד חיי שעה שלו ישנה הצלת כל אנשי המקום‪,‬‬
                                                ‫ובודאי שמותר ואף מצוה עליו למסור את עצמו‬
‫ובזה באנו לשאלת הרת‪-‬גורל שדנו בה רבותינו‬
‫בכל הדורות‪ ,‬כאשר בעוונותינו הרבים מזמן חורבן‬                  ‫בידם כדי להציל את שאר האנשים‪.‬‬
‫הבית עם ישראל נע ונד בין האומות‪ ,‬וכמעט בכל‬
‫הדורות היו במצב של רדיפה מאומות העולם‪,‬‬          ‫ברם יש לעיין במקרה שהוא יכול להסתתר‬
‫ושאלה זו של מסירת נפש לצורך הצלה היתה‬           ‫ויתכן שלא ימצאוהו‪ ,‬ובכך שימסור עצמו בידם לא‬
   151   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161