Page 475 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫טיר‬ ‫משה‬ ‫רכממו חקמ‬ ‫מתנת‬

‫משה ישלח שליח להעביר את החמץ מהמאפיה‬ ‫שנסתפק שאולי אין השליח זוכה בחמץ‪ ,‬ומזה נראה‬
‫לקונסוליה‪ ,‬במקרה הזה אם השליח יהיה יהודי‬ ‫שהמשנה ברורה נקט כעיקר שאכן השליח זוכה‬
‫בוודאי הדבר אסור‪ ,‬אבל גם אם השליח יהיה גוי יש‬
‫כאן מקום לדון שהשליח הגוי יזכה את החמץ עבור‬ ‫בחמץ‪ ,‬וכסברת הריב"ש בתחילת דבריו‪.‬‬
‫משלחו ‪ -‬משה‪ ,‬ולמרות שאין שליחות לגוי אבל יש‬
‫דעות בפוסקים (יורה דעה סימן קס"ח) שלחומרא‬ ‫האם משה קנה את החמץ‬

‫יש שליחות לגוי‪.‬‬ ‫מעתה במקרה של משה למרות שהוא מבצע‬
‫את ההזמנה אבל הרי שליח של המאפיה הוא‬
‫אלא אם נחליט כסוף דברי הריב"ש וכהכרעת‬ ‫מעביר את החמץ עד הקונסוליה‪ ,‬ואם כן אין הדבר‬
‫הביאור הגר"א שהשליח לא מתכון כלל לזכות‬ ‫תחת אחריותו‪ ,‬ובפרט שמפורש בתוספות בפסחים‬
‫בחמץ‪ ,‬ורק הדבר אסור מחמת שהחמץ תחת‬ ‫(דף ו' עמוד א' ד"ה יחד) שאין איסור בל יראה גם‬
‫אחריותו‪ ,‬ואילו כאן שהחמץ איננו תחת ידיו של‬ ‫בחמץ שתחת אחריותו אם איננו ברשותו‪ ,‬וכן הוא‬
‫משה‪ ,‬אם כן אין החמץ באחריותו‪ ,‬ואין כאן כל‬ ‫במשנה ברורה סימן ת"מ סק"ז‪ ,‬ובמקרה של משה‬
‫איסור‪ ,‬אך קשה להקל בזה כנגד הכרעת המשנה‬
‫ברורה (ס"ק כ"א) שהעתיק בעיקר לתחילת דברי‬ ‫אין החמץ תחת ידו‪.‬‬

‫הריב"ש‪ ,‬שאכן השליח זוכה בחמץ‪.‬‬ ‫ולכן אם ננקוט כסוף דברי הריב"ש‪ ,‬וכהכרעת‬
‫הגר"א שהיהודי לא מתכון לזכות לעצמו‪ ,‬ורק‬
‫ומכל מקום מאחר ומשה סיכם עם אנשי‬ ‫האיסור מחמת שהחמץ באחריותו‪ ,‬כאן הרי משה‬
‫המאפיה שהם יעבירו את החמץ לקונסוליה‪ ,‬כאן‬ ‫איננו האחראי על הסחורה אלא השליח של המאפיה‪,‬‬
‫אין כל חשש מכיוון שמשה בוודאי לא זכה בחמץ‪,‬‬ ‫ואף הסחורה איננה ברשותו‪ ,‬ואם כן גם טעם זה איננו‬
‫כי הרי החמץ הועבר ישירות מהמאפיה למזנון‬ ‫רלוונטי במקרה של משה‪ ,‬אבל אם נחליט כתחילת‬
‫דברי הריב"ש ונאמר שהשליח זכה בחמץ‪ ,‬אם כן גם‬
‫הקונסוליה‪ ,‬ומשה אף לא עשה כל קנין בחמץ‪.‬‬
‫משה זכה בחמץ‪ ,‬ויעבור על בל יראה‪.‬‬
‫משה "רוצה בקיומו" של החמץ‬
‫אך יש לצדד ולומר שבמקרה של משה בוודאי‬
‫אך עדיין יש לפקפק בהיתר מצד הטעם השלישי‬ ‫משה לא זכה בחמץ‪ ,‬ראשית כי שליח של המאפיה‬
‫שמשה "רוצה בקיומו" של החמץ כדי שהשוויצרים‬ ‫מביא את החמץ עד הקונסוליה ואם כן החמץ לא‬
‫יחזיקו לו על זה טובה‪ ,‬כאן יש מקום לצדד ולהתיר‬ ‫יוצא מתחת ידי המאפיה עד שמגיע לידי אנשי‬
‫מכיוון שמשה מקבל משכורת על עבודה זו‪ ,‬על כן‬ ‫הקונסוליה‪ ,‬ועוד יש מקום לדיון שמשה לא עשה‬
‫אנשי הקונסוליה לא יחזיקו לו כל טובה על שעושה‬ ‫מעשה קנין בחמץ כיון שלא התעסק פיזית עם‬
‫מלאכתו‪ ,‬ואיסור זה לא שייך אלא במי שעושה‬ ‫החמץ‪ ,‬ואם כן בוודאי משה לא זכה בחמץ‪ ,‬ולא‬
‫השליחות לגוי בהתנדבות בזה מכיוון שעושה זאת‬
‫בחנם על כן הגוי יכיר לו טובה עבור זאת‪ ,‬אבל טעם‬ ‫יעבור על בל יראה‪.‬‬

‫זה לא שייך במי שעובד עם משכורת‪.‬‬ ‫אם משה יעשה שליח‬

‫אבל הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א בספרו‬ ‫אמנם כל זאת נכון באופן המדובר ששליח של‬
‫(תשובות והנהגות ח"א סימן רצ"ט) דן שסברא זו‬ ‫המאפיה הוא מעביר את החמץ לקונסוליה‪ ,‬אבל אם‬