Page 472 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 472
משה 'ז ףנע ' -א גירש מתנת זטר
מלקין אותו מחמת שעבר על איסור בל יראה ובל שלמרות שהחמץ אסור בהנאה התורה החשיבה
ימצא[ ,בשונה מיהודי שהיה לו חמץ מלפני פסח אותו כממון גמור ,ולכן החמץ מועבר בירושה
ונמנע מלבער אותו שאז למרות שעובר על איסור
בל יראה אך לא ילקה ,כי דבר זה הינו לאו שאין בו והיורשים חייבים לבערו.
מעשה] הרי להדיא שהקונה חמץ מגוי בפסח עובר
על בל יראה ובל ימצא ,ולכאורה מוכח מדבריו הוי אומר שלדברי הנודע ביהודה "עשהו
כשיטת המקור חיים שכל חמץ התורה החשיבה הכתוב" אינו בהלכות ממון ,אלא רק כלפי האיסור
אותו כממון ,ולכן יהודי שקנה בפסח חמץ מגוי של בל יראה ,אבל המקור חיים נוקט ש"עשהו
החמץ כאילו נקנה לו ,והוא יעבור על איסור בל הכתוב" משמעותו אף בדיני ממונות ,שהחמץ
יראה ובל ימצא ,כי הרי עשהו הכתוב כאילו הוא בבעלותו של היהודי ולכן הוא עובר עליו בבל יראה
ובל ימצא[ ,ובנוסח קצת שונה יעוין בעונג יום טוב סימן
ברשותו.
כ"ד ,ובחזון איש אורח חיים סימן קי"ח אות ז'].
ובנודע ביהודה האריך לדון בדברי הרמב"ם
וכותב שלמרות שזה מנוגד לסברא אבל הוא מחויב לדברי המקור חיים בוודאי גם במקרה של
לקבל באימה את דבריו ,ומבאר שסברת הרמב"ם חברת הביטוח החמץ הועבר לבעלותם והם
היא שמכיוון שהוא עשה מעשה זכיה בפסח על ידי מחויבים לבערו ,ואם כן חברה המבטחת מפעלים
שקנה החמץ מהנוכרי לכן הוא זכה בחמץ ,ונעשה של חמץ בפסח הם עלולים להיכשל באיסור בל
ככל חמץ שלו שלמרות שאיננו הבעלים של החמץ יראה ובל ימצא ,באם יארע נזק למפעל והסחורה
עשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו[ ,ויעוין שם
בהמשך דבריו מה שכתב לפרש בדרך אחרת את תעובר לבעלותם של המבטחים.
שיטת הרמב"ם]. קנית חמץ בפסח מגוי
הבדל בין מבוטח גוי או יהודי ונמצא שההיתר לבטח בפסח מפעל המייצר
חמץ תלוי במחלוקת הפוסקים ,אך יתכן ובמקרה
מעתה אם המפעל נמכר במכירת החמץ הרי זה הדבר אסור גם לשיטת הנודע ביהודה ,וזה
החמץ של הגוי ,ובאם יארע נזק לחמץ בפסח מחמת דברי הנודע ביהודה בתשובותיו (סימן י"ט),
החמץ יעבור לבעלותה של חברת הביטוח ,והרי שם טוען הנודע ביהודה שמן הסברא נראה ברור
זה ממש כקונה חמץ מנוכרי בפסח שגם לשיטת שיהודי שקנה מגוי חמץ בפסח ,מכיוון שהחמץ
הנודע ביהודה הקונה עובר על בל יראה ובל ימצא, אסור בהנאה הוא לא נקנה כלל ליהודי ,ואף לא
נאמר כאן את הכלל שעשהו הכתוב כאילו הוא
וכמפורש כן ברמב"ם. ברשותו כי הרי מעולם החמץ לא היה שלו ,והנודע
ביהודה כשיטתו הנזכרת שבמקרה שהחמץ לא היה
ורק אם מדובר במפעל של יהודים שלא בבעלותו לא אומרים שעשהו הכתוב כאילו הוא
מכרו את החמץ ,אז לשיטת הנודע ביהודה מכיוון
שהחמץ נאסר בהנאה ואיננו בבעלות המפעל ,אף ברשותו.
אם יארע נזק בפסח לחמץ לא יעבור החמץ לרשות
של חברת הביטוח ,כי הרי החמץ לא היה ברשות אך מקשה הנודע ביהודה שמפורש ברמב"ם
לא כך ,שהרמב"ם (פרק א' מהלכות חמץ ומצה
הלכה ג') כותב שאם יהודי קנה מגוי חמץ בפסח