Page 472 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ז ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫זטר‬

‫מלקין אותו מחמת שעבר על איסור בל יראה ובל‬ ‫שלמרות שהחמץ אסור בהנאה התורה החשיבה‬
‫ימצא‪[ ,‬בשונה מיהודי שהיה לו חמץ מלפני פסח‬ ‫אותו כממון גמור‪ ,‬ולכן החמץ מועבר בירושה‬
‫ונמנע מלבער אותו שאז למרות שעובר על איסור‬
‫בל יראה אך לא ילקה‪ ,‬כי דבר זה הינו לאו שאין בו‬ ‫והיורשים חייבים לבערו‪.‬‬
‫מעשה] הרי להדיא שהקונה חמץ מגוי בפסח עובר‬
‫על בל יראה ובל ימצא‪ ,‬ולכאורה מוכח מדבריו‬ ‫הוי אומר שלדברי הנודע ביהודה "עשהו‬
‫כשיטת המקור חיים שכל חמץ התורה החשיבה‬ ‫הכתוב" אינו בהלכות ממון‪ ,‬אלא רק כלפי האיסור‬
‫אותו כממון‪ ,‬ולכן יהודי שקנה בפסח חמץ מגוי‬ ‫של בל יראה‪ ,‬אבל המקור חיים נוקט ש"עשהו‬
‫החמץ כאילו נקנה לו‪ ,‬והוא יעבור על איסור בל‬ ‫הכתוב" משמעותו אף בדיני ממונות‪ ,‬שהחמץ‬
‫יראה ובל ימצא‪ ,‬כי הרי עשהו הכתוב כאילו הוא‬ ‫בבעלותו של היהודי ולכן הוא עובר עליו בבל יראה‬
‫ובל ימצא‪[ ,‬ובנוסח קצת שונה יעוין בעונג יום טוב סימן‬
‫ברשותו‪.‬‬
‫כ"ד‪ ,‬ובחזון איש אורח חיים סימן קי"ח אות ז']‪.‬‬
‫ובנודע ביהודה האריך לדון בדברי הרמב"ם‬
‫וכותב שלמרות שזה מנוגד לסברא אבל הוא מחויב‬ ‫לדברי המקור חיים בוודאי גם במקרה של‬
‫לקבל באימה את דבריו‪ ,‬ומבאר שסברת הרמב"ם‬ ‫חברת הביטוח החמץ הועבר לבעלותם והם‬
‫היא שמכיוון שהוא עשה מעשה זכיה בפסח על ידי‬ ‫מחויבים לבערו‪ ,‬ואם כן חברה המבטחת מפעלים‬
‫שקנה החמץ מהנוכרי לכן הוא זכה בחמץ‪ ,‬ונעשה‬ ‫של חמץ בפסח הם עלולים להיכשל באיסור בל‬
‫ככל חמץ שלו שלמרות שאיננו הבעלים של החמץ‬ ‫יראה ובל ימצא‪ ,‬באם יארע נזק למפעל והסחורה‬
‫עשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו‪[ ,‬ויעוין שם‬
‫בהמשך דבריו מה שכתב לפרש בדרך אחרת את‬ ‫תעובר לבעלותם של המבטחים‪.‬‬

‫שיטת הרמב"ם]‪.‬‬ ‫קנית חמץ בפסח מגוי‬

‫הבדל בין מבוטח גוי או יהודי‬ ‫ונמצא שההיתר לבטח בפסח מפעל המייצר‬
‫חמץ תלוי במחלוקת הפוסקים‪ ,‬אך יתכן ובמקרה‬
‫מעתה אם המפעל נמכר במכירת החמץ הרי‬ ‫זה הדבר אסור גם לשיטת הנודע ביהודה‪ ,‬וזה‬
‫החמץ של הגוי‪ ,‬ובאם יארע נזק לחמץ בפסח‬ ‫מחמת דברי הנודע ביהודה בתשובותיו (סימן י"ט)‪,‬‬
‫החמץ יעבור לבעלותה של חברת הביטוח‪ ,‬והרי‬ ‫שם טוען הנודע ביהודה שמן הסברא נראה ברור‬
‫זה ממש כקונה חמץ מנוכרי בפסח שגם לשיטת‬ ‫שיהודי שקנה מגוי חמץ בפסח‪ ,‬מכיוון שהחמץ‬
‫הנודע ביהודה הקונה עובר על בל יראה ובל ימצא‪,‬‬ ‫אסור בהנאה הוא לא נקנה כלל ליהודי‪ ,‬ואף לא‬
‫נאמר כאן את הכלל שעשהו הכתוב כאילו הוא‬
‫וכמפורש כן ברמב"ם‪.‬‬ ‫ברשותו כי הרי מעולם החמץ לא היה שלו‪ ,‬והנודע‬
‫ביהודה כשיטתו הנזכרת שבמקרה שהחמץ לא היה‬
‫ורק אם מדובר במפעל של יהודים שלא‬ ‫בבעלותו לא אומרים שעשהו הכתוב כאילו הוא‬
‫מכרו את החמץ‪ ,‬אז לשיטת הנודע ביהודה מכיוון‬
‫שהחמץ נאסר בהנאה ואיננו בבעלות המפעל‪ ,‬אף‬ ‫ברשותו‪.‬‬
‫אם יארע נזק בפסח לחמץ לא יעבור החמץ לרשות‬
‫של חברת הביטוח‪ ,‬כי הרי החמץ לא היה ברשות‬ ‫אך מקשה הנודע ביהודה שמפורש ברמב"ם‬
‫לא כך‪ ,‬שהרמב"ם (פרק א' מהלכות חמץ ומצה‬
‫הלכה ג') כותב שאם יהודי קנה מגוי חמץ בפסח‬