Page 474 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ז ףנע ‪' -‬א גירש‬ ‫מתנת‬ ‫חיר‬

‫שאין שליחות לגוי ממילא השליח זוכה בחמץ‪,‬‬ ‫[וכמפורש לעיל עלה ז' שהקונה חמץ מן הנוכרי‬
‫כי סברא זו אינה ברורה כי אמנם היהודי לא יכול‬ ‫בפסח עובר לכל השיטות על בל יראה‪ ,‬וכמפורש‬
‫לזכות החמץ לקונה אבל מנין שהוא מתכון לזכות‬
‫ברמב"ם בתחילת הלכות חמץ ומצה]‪.‬‬
‫בזה לעצמו‪.‬‬
‫ג‪ .‬טעם נוסף לאיסור זה כותב המגן אברהם‬
‫ובספר מחנה אפרים (הלכות שלוחין ושותפין‬ ‫מחמת הסוגיא של "רוצה בקיומו" [והארכנו‬
‫סימן ט"ז) דן בזה‪ ,‬ובתחילה ציין לדברי תוספות‬ ‫בסוגיא זו בעלה ז'] כי השליח היהודי מעונין‬
‫(בבא קמא דף ק"ב עמוד ב' ד"ה מי הודיעו) שנראה‬ ‫בקיומו של החמץ עד שיגיע לידיו של הקונה הגוי‬
‫שהסתפקו בזה‪ ,‬אך שוב כתב שמדברי הריב"ש‬ ‫כדי שהגוי יחזיק לו טובה בעבור זאת‪ ,‬וזה דבר‬
‫האסור באיסורי הנאה‪ ,‬ובפרט אם היהודי מקבל‬
‫הנזכרים מוכח שהשליח זכה בזה‪.‬‬ ‫שכר מהגוי עבור שליחות זאת‪ ,‬כאן היהודי נחשב‬
‫כמשתכר מאיסורי הנאה‪ ,‬ויש לאסור זאת‪( ,‬פרי‬
‫אך בעיון בתשובת הריב"ש נראה שגם לריב"ש‬
‫הנחה זו לא מוחלטת‪ ,‬כי אכן בהמשך דבריו כתב‬ ‫מגדים אשל אברהם ס"ק י"ב)‪.‬‬
‫הריב"ש שיתכן ומאחר שאם השליח יזכה בזה‬
‫לעצמו הוא יעבור על איסור של בל יראה‪ ,‬אם כן‬ ‫משה איננו השליח‬
‫אנו אומרים שבמקרה זה בוודאי השליח לא מתכון‬
‫לזכות לעצמו‪ ,‬ומכל מקום יהיה אסור להיות שליח‬ ‫ומעתה נבוא לדון האם גם במקרה של משה‬
‫לקנות חמץ עבור גוי כיון שהחמץ באחריותו של‬ ‫המזמין מזון חמץ עבור אנשי הקונסוליה קיימים‬
‫השליח‪ ,‬ומפורש בגמרא (פסחים דף ה' עמוד ב')‬ ‫טעמים אלו‪ ,‬כי הרי משה איננו רוכש בגפו את‬
‫שחמץ של גוי שהינו תחת אחריות יהודי יעבור‬ ‫המוצרים‪ ,‬אלא רק מבצע את ההזמנה עבור אנשי‬
‫הקונסוליה‪ ,‬ושליח של המאפיה הוא המביא‬
‫היהודי על איסור בל יראה‪.‬‬ ‫את המזון עד למזנון‪ ,‬ואם כן אם נדון על החשש‬
‫הראשון שהקונה יאכל מהחמץ‪ ,‬כאן לא קיים‬
‫נמצא שהריב"ש עצמו נסתפק האם אכן‬ ‫חשש זה‪ ,‬כי הרי משה לא מתעסק פיזית עם החמץ‬
‫השליח זוכה לעצמו בסחורה‪ ,‬ומכל מקום נוקט‬
‫הריב"ש דאף אם נאמר שהשליח לא זוכה אין‬ ‫אלא רק מבצע את הרכישה‪.‬‬
‫להתיר לו לרכוש הסחורה מכיוון שהסחורה תחת‬
‫אחריותו‪ ,‬וכשנעיין בביאור הגר"א (ס"ק ט') נראה‬ ‫עבור מי קנה השליח את החמץ‬
‫שהוא נוקט כדבר ברור שהיהודי לא מתכון לזכות‬
‫לעצמו‪ ,‬אך למרות זאת יש לאסור להיות שליח‬ ‫אך הטעם השני שאין שליחות לגוי וממילא‬
‫לקנות חמץ לגוי מכיוון שהחמץ תחת אחריותו של‬ ‫החמץ נהיה של השליח זה שייך גם כאן כי הרי‬
‫משה הוא מבצע את ההזמנה‪ ,‬ואף שהוא מבצע את‬
‫השליח‪ ,‬וכמו שכתב הריב"ש בסוף דבריו‪.‬‬ ‫זה עבור הגויים‪ ,‬אך כיון שאין שליחות לגוי‪ ,‬נמצא‬
‫שהוא קנה לעצמו את החמץ‪ ,‬וחלילה עובר על בל‬
‫אבל הבית יוסף‪ ,‬והמגן אברהם (ס"ק י') ובמשנה‬
‫ברורה (ס"ק כ"א) לא העתיקו אלא את תחילת‬ ‫יראה ובל ימצא‪.‬‬
‫דברי הריב"ש שהשליח זוכה בחמץ‪ ,‬ורק בשער‬
‫הציון (ס"ק ל"ח) העתיק את המשך דברי הריב"ש‬ ‫אבל הדברים אינם מוחלטים‪ ,‬כי באמת יש‬
‫מקום לדון על עיקר סברתו של הריב"ש שמכיון‬