Page 471 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫וטר‬ ‫משה‬ ‫רכממו חקמ‬ ‫מתנת‬

‫ר' שמעון‪ ,‬וחלילה ר' שמעון עובר על איסור בל יראה ובל ימצא‪( ,‬טענת מר שרגא ש‪.‬‬
‫שיחי')‪.‬‬

‫ואכן טיעון זה מכניס אותנו לנידון דומה שכבר דנו בו הפוסקים‪ ,‬וננסה לבחון האם‬
‫אכן ר' שמעון עלול לעבור על איסור בל יראה‪ ,‬מחמת שהעוגיות מועברות לבעלותו‪.‬‬

‫כאילו הוא ברשותו‪ ,‬והוא נחשב הבעלים של החמץ‬ ‫ירושת חמץ בפסח‬
‫לעבור עליו באיסור בל יראה ובל ימצא‪.‬‬
‫בשו"ת נודע ביהודה (אורח חיים סימן ט"ו‬
‫ומבאר הנודע ביהודה שלא נאמר הכלל שעשהו‬ ‫וסימן כ') דן על מקרה שנפטר יהודי בפסח‪ ,‬והוא‬
‫הכתוב כאילו הוא ברשותו אלא רק כאשר הדבר‬ ‫לא ביער את החמץ מרשותו‪ ,‬האם נאמר שמוטל‬
‫היה כבר שלי לפני פסח ונתחיבתי לבער את החמץ‪,‬‬ ‫על יורשיו לבער את החמץ‪ ,‬ולצערנו נידון זה מצוי‬
‫על זה אנו אומרים שלמרות שעכשיו כאשר הגיע‬ ‫באנשים זקנים או חולים שכבר בערב פסח לא היו‬
‫חג הפסח הדבר נאסר בהנאה ואיננו בבעלותי‪ ,‬לא‬ ‫צלולים בדעתם ולכן לא ביערו החמץ שבביתם‪,‬‬
‫נפטרתי לבער את החמץ ועשהו הכתוב כאילו הוא‬ ‫ובאמצע הפסח הם נפטרו וילדיהם "זכו" בחמץ‬
‫ברשותו‪ ,‬אבל כאשר אדם יורש באמצע הפסח חמץ‬
‫הרי מעולם החמץ לא היה שלו‪ ,‬ולכן באופן כזה אין‬ ‫בירושה‪.‬‬
‫אנו אומרים שעשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו‪,‬‬
‫וכותב הנודע ביהודה שמכיוון שהחמץ נאסר‬
‫ולא תוטל על היורשים החובה לבער את החמץ‪.‬‬ ‫בהנאה עוד בחיי אביהם וכבר מפורש בגמרא (בבא‬
‫קמא דף מ"ה עמוד א') שדבר האסור בהנאה אי‬
‫ולפי דברי הנודע ביהודה גם במקרה של חברת‬ ‫אפשר למכור‪ ,‬כי ברגע שהדבר אסור בהנאה אין לו‬
‫הביטוח הרי החמץ לא היה שלהם לפני פסח‪,‬‬ ‫כל ערך ושוויות ממון וממילא כבר איננו בבעלותו‬
‫ולכן גם אם יארע נזק למפעל באמצע חג הפסח‪,‬‬ ‫(ויעוין תוספות במסכת סנהדרין דף פ' עמוד א'‬
‫הסחורה לא תעבור לבעלותם‪ ,‬כיון שמדובר בחמץ‬ ‫סוף ד"ה בשור)‪ ,‬ומטעם זה גם יורשיו לא ירשו את‬
‫שהינו איסור הנאה‪ ,‬ובאופן כזה שמעולם החמץ לא‬ ‫החמץ האסור בהנאה‪ ,‬ואם כן אדם שנפטר בפסח‬
‫היה בבעלותך לא נאמר הכלל עשהו הכתוב כאילו‬ ‫והחמץ שבביתו כבר איננו שלו‪ ,‬ואין כלל תורת‬
‫הוא ברשותו‪ ,‬וכדברי הנודע ביהודה כתב גם בחק‬ ‫ירושה על דברים אלו‪ ,‬ולכן בוודאי לא מוטל על‬

‫יעקב (סימן תל"ה ס"ק ב')‪.‬‬ ‫היורשים לבער את החמץ שנפל לחלקם בפסח‪.‬‬

‫שיטת המקור חיים‬ ‫אך אם כן נשאל על כל יהודי שלא ביער את‬
‫החמץ לפני פסח‪ ,‬שלא יעבור כל איסור בפסח‪ ,‬כי‬
‫אבל המקור חיים (הלכות פסח סימן תמ"ח סוף‬ ‫הרי ברגע שהחמץ נאסר בהנאה כבר איננו שלו‪ ,‬ועל‬
‫ס"ק ט') דוחה את דברי הנודע ביהודה‪ ,‬והוא סבור‬
‫שהיורשים מחויבים לבער את החמץ‪ ,‬והוא מנמק‬ ‫מה יעבור איסור‪.‬‬
‫את דבריו מתוך הבנה אחרת בכלל שעשהו הכתוב‬
‫כאילו הוא ברשותו‪ ,‬שפירושו של כלל זה הוא‬ ‫כנגד טענה זו כבר אומרת הגמרא בפסחים דף ו'‬
‫עמוד ב' שלמרות שהחמץ איננו שלו עשהו הכתוב‬