Page 419 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 419
מתנת תיביר משה גסק
שהלווה כסף לאבא של תלמידו ובשעת ההלואה ומותר לו ליטול תמורה על השכרת המעות,
האבא הבטיח למלמד כסף על כך שהוא מלמד ומסקנת הגמרא היא שהנותן כסף לחבירו גם אם
את בנו ,ופסק המהר"ם שלמרות שהכסף ניתן הוא נוטל על עצמו את האחריות אין לו היתר ליטול
לכאורה על כך שהמלווה מלמד את בן הלווה אך
מכיוון שהתחייב לו כן במעמד ההלואה דבר זה תמורה ובכלל הלואה בריבית הוא.
נאסר בתורת ריבית[ ,ופסיקה זו צוטטה בשולחן
ערוך סימן קע"ז סעיף י"ג ,והרמ"א הביאה בסימן ומכאן המקור לפסק ההלכה של רבינו ישעיה
קס"ו סעיף ג'] ,ובהמשך התשובה כותב המהר"ם המובא בטור ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ז
שלמרות שהמלמד קיבל על עצמו את האחריות בסעיף ו') שאפילו אם נותן המעות מקבל על עצמו
במקרה שיארע אונס אך מכיוון שלא קיבל על עצמו את כל האחריות אין כל היתר ליטול סכום קצוב
את כל האחריות דבר זה אסור מהתורה ,ומדייק כריבית אלא רק ליטול חלק מהרווחים ,ואמנם
התרומת הדשן שאם המלמד היה מקבל על עצמו כאשר הנותן נוטל על עצמו את כל האחריות אין זה
את כל האחריות היה מותר לו ליטול שכר ולא ריבית האסורה מהתורה אך חכמים אסרוה משום
היה זה ריבית ,וכן הוכיח המהרי"ק (שו"ת מהרי"ק שדבר זה נראה כנטילת ריבית ,ובט"ז (ס"ק י"ב)
תמה מנין למד רבינו ישעיה את דינו אך בביאור
שורש קי"ט). הגר"א (אות כ"ד) ציין את המעשה עם רב חמא
וכפירוש התוספות כמקור לפסיקתו של רבינו
ובבית יוסף (סימן קע"ז ,על דברי רבינו ישעיה)
הביא לדברי המהרי"ק והוכחתו מהמהר"ם ,אך הוא ישעיה.
מקשה עליו שהרי מעיקר הדין בכדי שעסקה זו לא
תוגדר כהלואה די לנו שהנותן מקבל על עצמו את ובתרומת הדשן (חלק א' סימן ש"ב) הביא בשם
האחריות במקרה של אונס ,ואלא שלמעשה לא גליון תוספות שכל האיסור הוא דווקא אם המלווה
התירו חכמים נטילת ריבית במקרה כזה מחמת קיבל על עצמו את האחריות רק אם יקרה אונס
שסוף דבר אף שאין בפעולה זאת ריבית אך הדבר אז אנו אומרים שעדיין עסקה זו מוגדרת כהלואה
נראה כנטילת ריבית וכמו שפירש רבינו ישעיה ,ואם ואסור לקבל על כך תמורה ,אבל אם המלווה מקבל
כן מה ההבדל אם מקבל על עצמו רק את האחריות על עצמו את כל האחריות ואפילו אם יקרה נזק
במקרה של אונס או שמקבל על עצמו את כל שלא באונס הוא יישא באחריות ולא יתבע את
האחריות הרי בין כך ובין כך הדבר נראה כנטילת הלווה לשלם [פרט לנזק שיקרה מחמת פשיעתו
של הלווה] ,במקרה כזה שוב אין אנו מגדירים את
ריבית. העסקה כהלואה אלא כפיקדון וממילא מותר לנותן
ליטול על כך ריבית כי הרי אין כאן כלל הלואה
ואת ההוכחה מלשונו של המהר"ם דוחה הבית
יוסף ומפרש שכשכתב המהר"ם שלא מועיל מה שנאמר שיהיה כאן הלואה בריבית.
שהמלמד קיבל על עצמו את האחריות מאונסים
מכיוון שלא קיבל על עצמו את כל האחריות ,עיקר מעשה במלמד
כוונתו לומר שבמקרה שהמלווה קיבל על עצמו
רק את האחריות מאונסים באם הוא יקבל ריבית והתרומת הדשן מוכיח כן גם מתשובת מהר"ם
מרוטנבורג שמצוטטת במרדכי (בבא מציעא
סימן שט"ז) תשובה זו עוסקת במעשה במלמד