Page 415 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 415

‫מתנת תיביר משה טנק‬

‫שהמקבל מתחייב לשמור את הכסף מתחת לקרקע‬          ‫שהאחריות תהיה על המקבל בדומה להלואה‬
‫ואם יבטל תנאי זה הוא יישא בכל האחריות‪ ,‬ומכיוון‬  ‫בריבית שהאחריות על הלווה‪ ,‬כי הנותן יכול להתנות‬
‫שקשה לקיים את התנאי הזה היה ברור מראש‬           ‫עם המקבל תנאי שהוא בוודאי יעבור עליו וכאשר‬
‫שהמקבל יעבור על התנאי‪ ,‬והתנאי לא נעשה אלא‬       ‫הוא יעבור על התנאי ישתנה מעמד ה"עיסקא"‬
‫למטרה זאת שהמקבל יבטל את התנאי והאחריות‬         ‫למצב שכולו באחריות המקבל ואילו ברווחים הם‬
                                                ‫ימשיכו להתחלק חצי חצי‪ ,‬וכמבואר שבאופן כזה‬
                                   ‫תהיה עליו‪.‬‬   ‫אין כל בעיה הלכתית בכך שכל האחריות מוטלת‬
                                                ‫על המקבל מאחר שהסיבה שהאחריות עליו הינה‬
   ‫דעת השל"ה שאין היתר להערים!‬                  ‫מחמת שהוא הפר את תנאי העסקה ומרצונו הוא‬
                                                ‫הכניס את עצמו למצב זה‪ ,‬ולאחר שהאחריות תהיה‬
‫אבל השל"ה הקדוש בספרו שני לוחות הברית‬           ‫על המקבל יימצא שבמבחן התוצאה יהיה המצב‬
‫(מסכת חולין‪' ,‬משא ומתן באמונה') כתב שדברי‬
‫התוספות אינם אלא כשמתנה כן בלב שלם על‬                         ‫של העיסקא זהה להלואה בריבית‪.‬‬
‫דעת האמת וכשהמלווה מעוניין בתנאי זה‪ ,‬אבל מי‬
‫שיודע בבירור שהלווה לא מתכוון לעמוד בתנאי‬       ‫אך כמובן אין זה ממש הלואה בריבית כי הרי‬
‫ואינם מתנים כן אלא בכדי שיהיה זה ריבית בדרך‬     ‫אילו יתעקש המקבל ויעמוד בתנאי העיסקא‬
‫היתר על זה כתבה התורה באיסור ריבית "ויראת‬       ‫תישאר העסקה באחריות שניהם ומחמת זאת‬
‫מאלקך"‪ ,‬והרבה דינים כיוצא בזה שההיתר דווקא‬      ‫אין כאן ריבית‪ ,‬אבל הרי שניהם יודעים כי בדעת‬
‫בתמימות אבל אם כוונתו להערמה ענוש ייענש‪ ,‬ועל‬    ‫המקבל לעבור על התנאי ואז יהיה זה ממש כעין‬
‫כן צריך זהירות גדולה כי לב האדם חומרי וצריך‬
‫האדם לקדש עצמו לקיים ואהבת את ה' אלקך בכל‬         ‫הלואה בריבית‪ ,‬אך ללא כל חשש ונדנוד עבירה‪.‬‬

                                      ‫מאודך‪.‬‬       ‫חכמי הדורות השתמשו בהיתר זה‬

‫ולמדים אנו מדבריו של השל"ה שאין כל היתר‬         ‫ובתרומת הדשן (סימן ש"ב) אחר שהאריך‬
‫להשתמש עם דברי התוספות הללו כאופציה‬             ‫למצוא אפשרות להלואה כעין הלואה בריבית‬
‫להסכם המתיר הלואה בריבית‪ ,‬אלא כל כוונת‬          ‫[והצעתו תובא להלן עלה ו'] הביא את דברי‬
‫התוספות אינה אלא שאם עשו כזה תנאי ברצינות‬       ‫התוספות הנזכרים ולמד מדבריהם שאין כל פגם‬
‫מחמת שהנותן לא היה מעונין לשים מעותיו על‬        ‫או זלזול בניסיון למצוא היתר להלואה כעין הלואה‬
‫קרן הצבי ולכן הוא דרש מהמקבל שישמור על‬          ‫בריבית‪ ,‬כי הרי רואים אנו שהתוספות התירו‬
‫הכסף בשמירה המעולה ביותר‪ ,‬ובכדי לחזק את‬         ‫להתנות תנאי ביניהם למרות שבוודאי אין דעת‬
‫דרישתו הוא סיכם עמו שהפרת תנאי ההסכם‬            ‫שניהם שיתקיים התנאי וכל מטרתם בתנאי רק כדי‬
‫תשית עליו את האחריות המלאה על הכסף‪,‬‬
‫וכתבו התוספות שמותר לעשות כזה תנאי ואין‬                     ‫למצוא דרך ליטול ריבית בדרך היתר‪.‬‬

                            ‫כאן חשש לריבית‪.‬‬     ‫ואכן היתר זה היה חלק מה"היתר עיסקא"‬
                                                ‫שיסדו הגינת ורדים והיתר זה הונהג בארצות‬
‫אבל סובר השל"ה שאין כאן כל היתר להלואה‬          ‫המזרח‪( ,‬מובא בשו"ת גינת ורדים חלק יורה דעה‬
‫כעין הלואה בריבית‪ ,‬ולא כתרומת הדשן שלמד‬         ‫כלל ו' סימן ד') ובשטר ה"היתר עיסקא" היה כתוב‬
   410   411   412   413   414   415   416   417   418   419   420