Page 385 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה טכק‬

‫אנו דנים אם מחויב להשיב להם‪ ,‬בזה יש לומר‬ ‫ומסתבר שבימים ההם טרם חזר ציון בתשובה גם‬
‫שמכיוון שההכרעה שדינם של אחינו התועים כדין‬ ‫אם ציון היה מודע לאיסור ריבית והיה מעוניין שלא‬
‫תינוקות שנשבו אין זו הכרעה ברורה‪ ,‬כי הרי הש"ך‬ ‫לעבור על איסור הלואה בריבית הרי לא היה לו את‬
‫(סימן קנ"ט ס"ק ו'‪ ,‬וס"ק ח') סבור שבן המומר אין‬ ‫האפשרות להשמט מחבריו ולא להלוות להם כלל‬
‫דינו כתינוק שנשבה‪ ,‬ועיין במשנה ברורה (סימן‬ ‫כי הרי אז אלו היו הידידים שלו‪ ,‬ובמקרה כזה הרי גם‬
‫שפ"ה ס"ק א'‪ ,‬ובשער הציון שם) שצידד לומר כן‪,‬‬ ‫הרמ"א מתיר להלוות למומר בריבית‪[ ,‬וכמבואר כל‬
‫ואף החזון איש כתב שיש לדון היטב על כל אחד‬
‫בפני עצמו עד כמה ניתנה לו ההזדמנות להכיר‬ ‫זאת בעלה ב' ג']‪.‬‬
‫את היהדות‪ ,‬והגאון הרב וואזנר שליט"א‪ ,‬והגאון‬
‫רבי ניסים קרליץ שליט"א כתבו שאין הדבר ברור‬ ‫ובפרט שמדובר במומרים שהוציאו את עצמם‬
‫שיש לאחינו התועים דין של תינוקות שנשבו‪ ,‬ונוסף‬ ‫מן הכלל ואינם דרים בין היהודים הכשרים‪ ,‬ובאופן‬
‫לזה השיטה הנזכרת בשולחן ערוך הרב שאם בני‬ ‫כזה מאחר ומסתבר שבניהם יצעדו בעקבותיהם‬
‫המומרים קלקלו ביותר ודאי שדינם כמומרים‪ ,‬והרי‬ ‫ויהיו אף הם מומרים ממילא דעת המשנה למלך‬
‫אם דינם כדינו של המומר הרי כבר ביארנו [בעלה‬ ‫(הלכות מלווה ולווה פרק ה' הלכה ב')‪ ,‬והב"ח (סימן‬
‫ב'] שאף לשיטות הסוברות שאסור להלוות למומר‬ ‫קנ"ט)‪ ,‬שבמקרה כזה לכל הראשונים מותר להלוות‬
‫בריבית אבל לכל הדעות אם עבר והלווה לו בריבית‬ ‫להם בריבית כי אין כאן את הטענה שלא להלוות‬
‫אינו חייב להשיב לו את הריבית שגבה ממנו‪,‬‬ ‫להם בריבית מחמת שאולי הכסף יגיע לזרעם‬
‫הכשר ויכין רשע וצדיק ילבש‪[ ,‬וכמבואר בעלה ד']‪.‬‬
‫וכמבואר כן בפתחי תשובה (סימן קנ"ט אות ג')‪.‬‬
‫ואמנם לענין בן המומר יש בזה דעות בין‬
‫ספק בחיוב השבת ריבית‬ ‫הראשונים‪ ,‬שהרמב"ן (בבא מציעא דף ע"א עמוד‬
‫ב') והנימוקי יוסף (דף מ"ב עמוד ב' מדפי הרי"ף)‬
‫ואם כן הרי יש לנו ספק האם ציון עבר על איסור‬ ‫מתירים להלוות לו בריבית‪ ,‬ומנגד הרמב"ם (הלכות‬
‫כאשר הלווה לחבריו בריבית‪ ,‬ואף אם עבר איסור‬ ‫ממרים פרק ג' הלכה ג') מחמיר‪ ,‬וכן הוא בחלק‬
‫עדיין יש להסתפק האם מחויב להשיב להם את‬ ‫מהגרסאות בפירוש המשניות (חולין פרק א')‪ ,‬ובזה‬
‫הריבית‪ ,‬מעתה יש לדון האם יש חיוב להשיב את‬ ‫הכריעו הפוסקים לחומרא (שולחן ערוך‪ ,‬ורמ"א‬
‫הריבית כאשר יש ספק בחיוב של השבת הריבית‪,‬‬ ‫סימן קנ"ט סעיף ג)‪ ,‬וכן בעניין אחיינו התועים‬
‫וצדדי הספק בזה הם שמצד אחד השבת ריבית זה‬ ‫הסכמת פוסקי זמנינו שיש להם דין תינוקות שנשבו‬
‫חיוב מהתורה ואם כן כאשר יש ספק חיוב להשיב‬ ‫ואסור להלוות להם בריבית‪[ ,‬והארכנו בזה לעיל‬
‫את הריבית יהיה זה ככל מצווה שיש ספק אם‬
‫מחויבים בה‪ ,‬שההלכה היא שספקא דאורייתא‬ ‫עלה ה']‪.‬‬
‫לחומרא ומספק מחויבים לקיים את המצווה‪ ,‬אבל‬
‫מצד שני הרי חיוב זה הוא חוב ממון ובחוב ממון‬ ‫חיוב השבת ריבית‬
‫הכלל שהמוציא מחברו עליו הראיה‪ ,‬ואם כן גם כאן‬
‫מכיוון שציון הוא המוחזק בכסף ממילא אין לנו את‬ ‫אבל נראה שכל זה לענין לכתחילה אם רוצה‬
‫להלוות לחילוני בריבית‪ ,‬בזה ההלכה מוכרעת‬
‫לאסור כי יש לחוש לכך שיתכן ודינו כדין תינוק‬
‫שנשבה‪ ,‬אבל לאחר שכבר גבה את הריבית ועכשיו‬