Page 381 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה הכק‬

‫שנשבה לבין העובדי כוכבים"‪ ,‬אבל הש"ך (ס"ק‬ ‫משנה [למרן הבית יוסף] על דברי הרמב"ם הללו‬
‫ו'‪ ,‬וס"ק ח') דחה את דבריהם והוא סבור כשיטת‬ ‫גם כן ציין שכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות‪,‬‬
‫הרמב"ן שמכיוון שהם גדלו בין היהודים ממילא‬ ‫ואף שבפירוש המשניות שבידינו לא נזכר מזה‬
‫אינם כתינוקות שנשבו‪ ,‬אלא הרי הם ככל המומרים‬ ‫כלום וכמו שכתב הש"ך‪ ,‬כנראה שהיה לבית יוסף‬
‫גירסא אחרת בפירוש המשניות‪ ,‬ואכן בנוסחאות‬
‫ומותר להלוות להם בריבית‪.‬‬ ‫שונות שהודפסו לאחרונה מופיע בפירוש המשניות‬
‫לרמב"ם (במסכת חולין פרק א') כעין הדברים‬
‫דברי החזון איש‬ ‫שכתב הרמב"ם בהלכות ממרים שדווקא המומר‬
‫עצמו הינו בכלל מין אבל בניו שגודלו וחונכו על‬
‫והחזון איש (חלק אורח חיים סימן פ"ז אות‬
‫י"ד‪ ,‬וכן בחלק יורה דעה סימן א' אות ו') האריך‬ ‫ברכי הכפירה הינם כתינוק שנשבו‪.‬‬
‫בנושא ותמצית דבריו הם שאין בזה דין שווה לכל‬
‫בני המומרים‪ ,‬אלא יש לדון על כל אחד באופן‬ ‫הרי שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן מיהו נכלל‬
‫אינדיבידואלי עד כמה היתה לו הזדמנות לשוב‬ ‫בהגדרה של תינוק שנשבה‪ ,‬ששיטת הרמב"ן היא‬
‫בתשובה ולא שב‪ ,‬כי כל תינוק שנשבה אם השתדלו‬ ‫שתינוק שנשבה זה רק מי שאינו יודע כלום מיהדותו‪,‬‬
‫עמו להשיבו לדרך האמת והוא מזיד וממאן לשוב‬ ‫אבל אם הוא נתגדל בין היהודים אפילו שהוא חונך‬
‫דינו כמומר‪ ,‬ובשיעור ההשתדלות כתב החזון איש‬ ‫על ברכי הכפירה מכיוון שהוא מכיר את היהודים‬
‫שזה תלוי לפי התבוננות הדיינים כאשר יופיע ברוח‬ ‫שוב איננו בכלל תינוק שנשבה‪ ,‬אבל הרמב"ם סבור‬
‫הקודש בהכרעת דינו‪ ,‬ומטעם זה גם אין לדמות כלל‬ ‫שכל שלא חונך בדת ישראל הרי הוא כתינוק שנשבה‬
‫את הנידון שהיה בזמן הרמב"ם לנידון שהיה בזמן‬
‫הבית יוסף או בזמן הפוסקים שאחריו‪ ,‬כי כל דור‬ ‫ואנוס הוא‪.‬‬
‫ודור היה מצב שונה ותנאים אחרים ויש לדון על כל‬
‫דור ודור בנפרד וכן כל איש ואיש דורש דיון אישי‪,‬‬ ‫הכרעת הפוסקים‬

‫ואין לתת בכל זה פסק הלכה אחיד‪.‬‬ ‫והבית יוסף הכריע להלכה כרמב"ם וכתב‬
‫שמפני כן אף שמותר להלוות בריבית למומר אך‬
‫דינם של אחינו התועים‬ ‫לבן המומר אסור להלוות בריבית כי הרי הוא כתינוק‬
‫שנשבה שדינו כיהודי לכל דבר‪ ,‬וכן נראה מדבריו‬
‫ועל פי הדברים הללו אם נבוא לדון על אחינו‬ ‫בשולחן ערוך (סימן קנ"ט סעיף ג') שפסק שאסור‬
‫התועים האם יש להם דין מומר או שהינם כתינוקות‬ ‫להלוות בריבית לקראים‪ ,‬והיינו שלמרות שהינם‬
‫שנשבו‪ ,‬ימצא שלרמב"ם הרי הם כתינוקות שנשבו‬ ‫כופרים אך כיוון שלא הם פרשו מדת ישראל אלא‬
‫כי הרי הם לא זכו לקבל חינוך יהודי‪ ,‬וכדבריו הכריעו‬ ‫אבותיהם הם אלו שהפנו עורף לאמונת אבותיהם‬
‫השולחן ערוך והרמ"א‪ ,‬אבל הש"ך הכריע כשיטות‬ ‫ואילו הם כבר נולדו וחונכו ככופרים ולכן אין להם‬
‫החולקים וסובר שכל שגדל בין יהודים ויודע שהינו‬ ‫דין של מומר אלא הרי הם כתינוקות שנשבו‪ ,‬וכן‬
‫יהודי מוטל עליו לברר ברצינות מה היא היהדות‪,‬‬ ‫פסק שם הרמ"א במפורש "מומרת לעבודת כוכבים‬
‫ומאחר ולא עשה כן איננו אנוס ולא נחשב כתינוק‬ ‫שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן הרי הוא כמוה‬
‫שנשבה אלא דינו ככל המומרים ומותר להלוות‬ ‫ונקרא מומר‪ ,‬אסור להלוות לו בריבית דהוי כתינוק‬
‫להם בריבית‪ ,‬ואילו החזון איש סבור שאין בזה דין‬