Page 377 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה אכק‬

‫של המוסר לעצמי‪ ,‬כי האיסור הוא רק לאבד את‬ ‫כנוטל ממון חבירו בגזל‪ ,‬עד שמחמת זאת הגמרא‬
‫הממון אבל אם איני מאבד את הממון אלא נוטל‬ ‫שואלת למה צריך לכתוב איסור מיוחד על ריבית‪,‬‬
‫את הממון לעצמי אין בזה כל איסור‪ ,‬ומקור דבריו‬ ‫והרי כתוב בתורה לא תגזול‪ ,‬ואם כן טוען השבות‬
‫מהמרדכי (בבא קמא סימן קצ"ד) שכתב כן בשם‬ ‫יעקב שגם בריבית יש ליורשים את הזכות לעכב‬
‫רבינו ברוך שכתב בספר החכמה שקיבל כן ממורו‬ ‫אותנו מליטול מאביהם ריבית כי אין זה כמתנה‬
‫הכהן‪ ,‬וכתב השבות יעקב שלשיטות אלו אין כל‬ ‫שנותן האב ואין ליורשים שום זכות לעכב זאת‪,‬‬
‫מניעה ליטול ריבית ממוסר‪ ,‬כי הרי הכסף לא הולך‬ ‫אלא הרי זה ככל גזילה שאין ליטול מהמוסר מחמת‬
‫לאיבוד אלא המלווה נוטל את הכסף לעצמו‪ ,‬אבל‬
‫מסקנתו של השבות יעקב היא שאין ההלכה בזה‬ ‫זרעו‪.‬‬
‫כרמ"א‪ ,‬אלא כדברי הש"ך (חושן משפט סימן‬
‫שפ"ח ס"ק ס"ג) שחולק על הרמ"א ומכריע שאסור‬ ‫וכנראה שהחכם צבי שדימה זאת לנתינת מתנה‬
‫ליטול מהמוסר את ממונו אף כשאינו מאבדו אלא‬ ‫מחמת שהוא סבור שריבית זה כגזל רק כשאני נוטל‬
‫נוטל אותו לעצמו‪ ,‬וממילא הוא הדין שאסור ליטול‬ ‫ריבית מיהודי שעלי לנהוג עמו כאח‪ ,‬אבל נטילת‬
‫ריבית מאדם זר כגון גוי או מומר שהינו כגוי אין‬
‫ממנו ריבית‪.‬‬ ‫לזה כל יחס של גזל‪ ,‬וכמו שראינו בעלה א' ששיטת‬
‫הרמב"ם שאפילו יש מצווה להלוות לגוי בריבית‪,‬‬
‫ועמך כולם צדיקים‬ ‫ולא יתכן שהתורה מצווה לעשות דבר שהינו כגזל‪,‬‬
‫אלא בהכרח שנטילת ריבית כיוון שזה מרצון הלווה‬
‫אכן החתם סופר (שו"ת חתם סופר חלק חושן‬ ‫אם כן אין בזה כל פגם אלא כשעושים כן ליהודי ולא‬
‫משפט סימן קנ"ד) מכריע כדברי הרמ"א והמרדכי‬ ‫כשנוטלים ריבית מגוי או מומר‪ ,‬כי לקיחת ריבית‬
‫כי מלבד שכדבריהם מדוקדק בדברי הגמרא בבא‬ ‫איננה עוול אבסולוטי אלא דבר זה נחשב לעוול רק‬
‫קמא שדנה רק על איבוד הממון‪ ,‬ומשמע שאין כל‬
‫מניעה ליטול את ממון המוסר לעצמי‪ ,‬מלבד זאת‬ ‫כשעושים כן למי שהוא כאח שלי‪.‬‬
‫טוען החתם סופר שדבריהם מובנים גם בסברא‪,‬‬
‫כי הרי כל הסיבה שאסור לאבד את ממונו של‬ ‫לעכב לעצמו את ממון הרשע‬
‫המוסר הינו מחמת שאנו למדים מהפסוק "יכין‬
‫רשע וצדיק ילבש" שכספו של הרשע יגיע בסופו‬ ‫וישנה עוד טענה לחלק בין הנידון של הגמרא‬
‫של דבר לצדיק‪ ,‬אבל לא כתוב בפסוק לאיזה צדיק‬ ‫בבא קמא האוסרת לאבד את הממון של המוסר‬
‫יגיע הכסף ואין כל הכרח שהכסף ילך ליורשים‪,‬‬ ‫ובין נידון הראשונים לענין נטילת ריבית ממומר‪,‬‬
‫אלא שאם אתה רוצה לאבד את הכסף ולהשחיתו‬ ‫כי יש מקום לעיון מדוע הגמרא בבא קמא דנה רק‬
‫בכדי שהרשע לא ייהנה מהכסף‪ ,‬על כך אנו אומרים‬ ‫לענין הרוצה לאבד את ממונו של המוסר‪ ,‬ולמה‬
‫"יכין רשע וצדיק ילבש" כלומר תשאיר את הכסף‬ ‫הגמרא לא דנה האם מותר לי ליטול את ממונו של‬
‫אצל הרשע והכסף יגיע בסופו של דבר ליורשיו‬ ‫המוסר לעצמי‪ ,‬ומזה משמע שרק לאבד את הממון‬
‫הצדיקים‪ ,‬אבל אם אתה מעונין ליטול את הכסף‬ ‫ולהפסידו אסור‪ ,‬אבל אם אני נוטל את הממון‬
‫לעצמך אין כל סיבה לעכב ממך לעשות כן כי גם כך‬
‫לעצמי אין בזה איסור‪.‬‬
‫הכסף מגיע לצדיק‪.‬‬
‫ואכן הרמ"א בשולחן ערוך (חושן משפט סימן‬
‫שפ"ח סעיף י"ג) פסק שמותר ליטול את ממונו‬