Page 375 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה טיק‬

‫עלה ד'‬

‫מומר שיצא מן הכלל‬

‫אך אין לעשות כן מאחר ויתכן וייצא ממנו בן צדיק‬ ‫במסכת עבודה זרה (דף כ"ו עמוד ב') נפסק‬
‫שיירש את הממון‪ ,‬מעתה יש להקשות לסוברים‬ ‫שאם יש יהודי שהינו מוסר כלומר שהוא עוסק‬
‫שמותר להלוות למומר בריבית מדוע שלא נאמר‬ ‫במלשינות לשלטונות ועל ידי מעשיו הוא מסכן‬
‫גם כאן שלמרות שמבחינת האבא שהינו מומר אכן‬ ‫את שלומם של אחיו היהודים‪ ,‬הדין הוא שמותר‬
‫ראוי ליטול ממנו ריבית‪ ,‬אבל הרי יתכן שבנו לא ילך‬ ‫להורגו כדין כל מי שרודף אחר חבירו להורגו‬
‫שמצווה להרוג את הרודף כי הבא להורגך השכם‬
‫בעקבותיו אלא יהיה יהודי כשר‪.‬‬ ‫להורגו‪ ,‬ובגמרא בבא קמא (דף קי"ט עמוד א')‬
‫נחלקו האמוראים היאך הדין של ממונו של המוסר‬
‫ואכן רבינו תם שהתיר להלוות למומר בריבית‬ ‫"רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד‬
‫חזר והקשה על היתרו מדברי הגמרא בבא קמא‬ ‫אמר אסור לאבדו ביד‪ ,‬מאן דאמר מותר לאבדו ביד‬
‫האוסרת לאבד את ממונו של המוסר מחמת שיתכן‬ ‫[הטעם של הסובר שמותר לאבד את ממונו של‬
‫וזרעו יהיה כשר והוא ירש אותו‪ ,‬ותירץ רבינו תם‬ ‫המוסר הוא מחמת ש‪ ]-‬לא יהא ממונו חמור מגופו‪,‬‬
‫[ודבריו הובאו בנימוקי יוסף בבא מציעא דף מ"ב‬ ‫[ומכיוון שמותר להורגו אם כן בוודאי שמותר ליטול‬
‫עמוד ב' בדפי הרי"ף] שמומר אינו כמוסר‪ ,‬כי דווקא‬ ‫את ממונו]‪ ,‬ומאן דאמר אסור לאבדו [והטעם של‬
‫מוסר שבאורחות חייו הינו ככל היהודים ומתגורר‬ ‫הסובר שאסור לאבד את ממונו]‪ ,‬דלמא הוה ליה‬
‫ביניהם ומעורה בהם אלא שמותר להרגו מחמת‬ ‫זרעא מעליא [שמא יהיה למוסר ילדים שלא ימשיכו‬
‫היותו מוסר‪ ,‬כאן אנו אומרים שיש סיבה הגיונית‬ ‫ב"מסורת המפוארת" של אביהם אלא יהיו יהודים‬
‫לומר שילדיו לא ימשיכו במעלליו אלא יושפעו‬ ‫כשרים]‪ ,‬ויכין רשע וצדיק ילבש‪[ ,‬כלומר שלמרות‬
‫מסביבתם ויהיו ככל אחיהם היהודים הכשרים‪,‬‬ ‫שמחמת מעשיו של המוסר היה ראוי להתיר לאבד‬
‫ולכן אסור לאבד את ממונו של המוסר בכדי‬ ‫את ממונו‪ ,‬אך מכיוון שיתכן ובנו הכשר ירש אותו‬
‫שילדיו יירשו ממנו את ממונו‪ ,‬אבל מומר מאחר‬ ‫לכן אין לנו היתר לאבד את ממונו‪ ,‬אלא אנו אומרים‬
‫והוא נטש את דת אבותיו ונטמע בין הגויים אנו‬ ‫שאדרבה הרשע כלומר האב המוסר יכין את הכסף‪,‬‬
‫אומרים שכנראה גם בנו יהיה כמוהו כי הרי הוא גדל‬ ‫ובסוף של דבר מי שייהנה מזה יהיה בנו הצדיק]"‪,‬‬
‫בין הגויים‪ ,‬וממילא אין כל סיבה להימנע מלאבד‬ ‫ובשולחן ערוך (חושן משפט סימן שפ"ח סעיף י"ג)‬
‫את כספו של המומר מחמת ילדיו כי הרי מסתבר‬ ‫נפסק להלכה "אסור לאבד ממונו של מוסר אף על‬

‫שילדיו גם כן יהיו כגויים לכל דבר‪.‬‬ ‫פי שמותר לאבד גופו‪ ,‬שהרי ממונו ראוי ליורשיו"‪.‬‬

‫מומר שנטמע בין הגויים‬ ‫יכין רשע וצדיק ילבש‬

‫וכתב המשנה למלך (הלכות מלווה ולווה פרק‬ ‫למדים אנו מכאן שגם באופן שבעליו של‬
‫ה' הלכה ב') שכל דברי רבינו תם הם רק ביהודי‬ ‫הממון הינו רשע שיש היתר ליטול ממנו את ממונו‪,‬‬
‫שהמיר את דתו ונטמע בין הגויים‪ ,‬אבל מומר‬
‫שממשיך להתנהג כיהודי לכל דבר‪ ,‬אלא שדין‬