Page 363 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה קז‬

‫הסכום שהיה עליו לשלם למתווכים‪ ,‬אבל רב אשי‬ ‫על ההלואה‪ ,‬כלומר תוספת שמרוויח הלקוח בגין‬
‫סובר שהלקוח אינו צריך לנכות את דמי המתווכים‬ ‫הקדמת המעות שזה כהלואה‪.‬‬
‫כי "זוזי דאינשי אינהו עבדי ליה ספסירותיה" כלומר‬
‫שמי שיש לו כסף במזומן כולם רודפים אחריו‪,‬‬ ‫ההיתר בייצא השער‬
‫ואם כן בוודאי היה משיג סחורה גם כאן ללא צורך‬
‫להוציא הוצאות עבור מתווכים שיספקו לו את‬ ‫ועם זאת חכמים התירו לשלם מראש אם‬
‫הסחורה‪ ,‬וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה‬ ‫בשעת ההזמנה כבר יצא השער כלומר שכבר יש‬
‫(סימן קע"ו סעיף ה') "הפוסק על השער צריך שלא‬ ‫מחיר יציב לסחורה ואפילו שבמקום שמתבצעת‬
‫ירוויח בדבר כלום‪ ,‬כגון שאם המנהג הוא שהלוקח‬ ‫העסקה עדיין אין מחיר יציב אך מאחר ובעיירות‬
‫שמסביב כבר יש מחיר יציב אין כאן את האיסור‬
‫נותן שכר הסרסור צריך שייתן הוא"‪.‬‬ ‫לפסוק על סחורה שיקבלה לאחר זמן כמחיר של‬
‫שעת ההזמנה‪ ,‬ומפרשת הגמרא את טעם ההיתר‬
‫ומגמרא זו מוכיח הריטב"א שבכלל איסור‬ ‫לפסוק על הסחורה כשיצא השער בשוק של‬
‫ריבית הוא גם כשיש תרבית ללא נשך‪ ,‬כי הרי‬ ‫עיירות‪" ,‬דאמר ליה‪ ...‬מאי אהנית לי [כי הקונה‬
‫מה שהלקוח שהינו המלווה הרוויח את החיסכון‬ ‫אומר למוכר‪ ,‬אתה לא נותן לו שום מענק מיוחד‬
‫בהוצאות שהיה צריך להוציא בעבור המתווך אין‬ ‫על כך שאני משלם מראש]‪ ,‬אי הוו לי זוזי בידי הוה‬
‫מזה לסוחר שהינו הלווה שום הפסד והסוחר כלל‬ ‫מזבנינא בהיני ובשילי בזולא [כי הרי אם לא הייתי‬
‫לא ננשך ואם כן מדוע זה ריבית הרי אין כאן נשך‪,‬‬ ‫מזמין אצלך את הסחורה ומשלם לך מראש הרי‬
‫אלא מוכיח מכאן הריטב"א שאף ללא נשך כל שיש‬ ‫היה באפשרותי לצאת לשוק שנמצא בהיני או‬
‫בשילי שהם העיירות הקרובות לכאן ושם כבר יצא‬
‫תרבית הוי בכלל ריבית‪.‬‬ ‫השער ואני ירכוש שם את הסחורה‪ ,‬כי הרי בשעת‬
‫ההזמנה כבר נקבע מחיר יציב בשוק של העיירות‪,‬‬
‫קידושי אשה תרבית ללא נשך‬ ‫כך שלא הועלת לי כלום בזה שהתחייבת לספק לי‬
‫את הסחורה לפי המחיר של זמן ההספקה‪ ,‬וממילא‬
‫אמנם מדברי רש"י (קידושין דף ו' עמוד ב')‬ ‫אין כאן כל ריבית‪ ,‬בשונה ממקרה שעדיין לא יצא‬
‫מוכיח המחנה אפרים שאין לאסור בריבית אלא‬ ‫השער בשוק שבמקרה כזה יתכן שהלקוח לא היה‬
‫אם כן יש גם נשך‪ ,‬כי שם בגמרא "אמר אביי‬ ‫מצליח למצוא סחורה במחיר שסיכם עם המוכר]"‪.‬‬
‫המקדש במלווה אינה מקודשת‪ ,‬בהנאת מלווה‬
‫מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית"‪,‬‬ ‫רווח כספי‬
‫ופירשו בגמרא שהנאת מלווה היינו "דארווח לה‬
‫זמן"‪ ,‬כלומר שהאשה ביקשה מהמלווה שידחה לה‬ ‫והגמרא שואלת על הסבר זה שעדיין יש ללקוח‬
‫את תאריך פירעון ההלואה‪ ,‬והמלווה הסכים לכך‬ ‫רווח כי הרי אם הוא היה קונה עכשיו את הסחורה‬
‫בתנאי שהאשה תתקדש לו כתמורה להנאה של‬ ‫בהיני או בשילי הוא היה זקוק לשלם כסף למתווכים‬
‫דחיית מועד הפירעון של החוב‪ ,‬ומסביר רש"י (ד"ה‬ ‫שימצאו עבורו את סוחרי החיטים‪ ,‬ואכן מפני‬
‫לא צריכא) מדוע אין זה אלא הערמת ריבית ואין‬ ‫טענה זו סבור רבא שעל הלקוח לנכות מהרווח את‬
‫כאן ריבית מוחלטת כיוון "שלא מידי שקל מינה"‬
‫דהיינו שבזה שהיא התקדשה לו אין זה נחשב שהוא‬