Page 359 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה קג‬

‫החפץ‪ ,‬והטעם בזה כי יש לו הנאה בזה שבעליו של‬ ‫פועל בטל‬
‫הכלי בחר דווקא בו לתקן אצלו את החפץ‪ ,‬והנאה‬
‫זו היא סיבה שהאומן יסכים לשמור על הכלי כאדם‬ ‫אבל הש"ך בנקודות הכסף (על דברי הט"ז‬
‫שמקבל משכורת עבור שמירת הכלי‪ ,‬ואם כן שואל‬ ‫הנזכרים) דוחה את ראייתו של הט"ז וטוען שיש‬
‫הט"ז מדוע שלא נאמר שגם גבי נהנה מזה שדוד‬ ‫חילוק ברור בין המקרים‪ ,‬כי במקרה שההתחייבות‬
‫בחר שהוא יהיה הצבעי של דירתו ואם כן תהיה‬ ‫הינה למכור נכס למלווה בזה באמת אין למלווה‬
‫הנאה זו כשכר על ההלואה‪ ,‬וייאסר לדוד להתחייב‬ ‫שום רווח ותוספת בגלל ההתחייבות‪ ,‬כי הרי עכשיו‬
‫יש לו כסף ואם הוא יקנה את הנכס הוא יחליף את‬
‫לבחור בגבי לעבוד אצלו משום ריבית‪.‬‬ ‫הכסף בנכס כך שלא נוסף למלווה שום תוספת‬
‫בגלל רכישת הנכס‪ ,‬אבל במקרה של הצבעי הרי אם‬
‫הלווה לא נחסר‬ ‫דוד לא היה מבקש מגבי שיבוא לצבוע לו את ביתו‬
‫הרי יתכן ולא היה לו עבודה אחרת והוא היה יושב‬
‫דוחה הט"ז את הטענה הזו ואומר שסוג כזה‬ ‫בטל בביתו [והרי ברור שלו גבי היה צבעי מבוקש‬
‫של הנאה לא נכלל בריבית‪ ,‬כי למרות שגבי נהנה‬ ‫שאין לו יום ללא עבודה הרי הוא לא היה דורש‬
‫מכך שדוד בחר בו לצבעי אך הרי דוד לא נחסר כלל‬ ‫מדוד שיתחייב לקחת אותו לצבעי]‪ ,‬נמצא שרק‬
‫מחמת כן‪ ,‬ולכן אין סוג כזה של הנאה אסור משום‬ ‫בזכות ההתחייבות של הלווה הוא הרוויח כסף כי‬
‫ריבית‪ ,‬כי בריבית לא נאסר אלא אם כן יש ללווה‬ ‫אמנם הפוטנציאל להרוויח מחמת הצבעות קיים‬
‫חיסרון מחמת נתינת הריבית‪ ,‬אבל ריבית שאין בה‬ ‫אצל גבי‪ ,‬אבל לולא דוד יתכן והפוטנציאל לא היה‬
‫כל חיסרון ללווה אף שלמלווה יש תועלת והנאה‬ ‫בא לכדי מימוש ולא היה יוצא מן הכוח לפועל‪ ,‬ולכן‬

‫ממנה אין זה בכלל ריבית‪.‬‬ ‫הרי זה בכלל ריבית‪.‬‬

‫ההיתר בהתחייבות למכור נכסים‬ ‫תודה על שבחרתם בי‬

‫וכהוכחה לדבריו כותב הט"ז "דאם לא כן גם‬ ‫אבל כאמור הט"ז סבור שאין בהתחייבות‬
‫בההיא דסימן קע"ב יהיה אסור דהא מקח השווה‬ ‫לבחור בך לעבוד אצלי משום ריבית‪ ,‬אבל מתקשה‬
‫הוא הנאה ללוקח ולמוכר‪ ,‬כדאיתא לקמן סימן רכ"ז‬ ‫הט"ז על מסקנתו מההלכה שנפסקה בחושן משפט‬
‫סעיף א' זבינא מציעא" והיינו שהט"ז רמז בדבריו‬ ‫(סימן ש"ז סעיף א') שהנותן כלי לאומן לצורך תיקון‬
‫אלו למה שהקשנו (בעלה ז') ממה שאנו רואים‬ ‫הכלי חובת השמירה מוטלת על האומן‪ ,‬וחובתו של‬
‫שלמודר הנאה אסור למכור ולקנות נכסים מהמדיר‬ ‫האומן מקבילה לחיובו של שומר שכר כלומר שחיוב‬
‫כי יש לו מזה הנאה‪ ,‬ואילו בהלכות ריבית אנו רואים‬ ‫האומן לשמור על הכלי זהה לחיובו של המתחייב‬
‫שהמלווה רשאי לקנות נכסים מהמלווה‪ ,‬ושם‬ ‫על שמירת החפץ בתמורה לתשלום‪ ,‬ואף על פי‬
‫תירצנו קושיא זו על פי דברי הקהילות יעקב שכל‬ ‫שהאומן לא קיבל כל תמורה עבור שמירת הכלי‬
‫שיש למלווה וללווה הנאה הדדית אין בזה ריבית‪,‬‬ ‫ומה שהוא יקבל תשלום זה על תיקון הכלי ולא על‬
‫אבל הט"ז כאן הוכיח מחמת קושיא זו כייסודו‬ ‫השמירה של הכלי‪ ,‬אף על פי כן אנו מתייחסים אל‬
‫שאם הלווה לא נחסר כלל מחמת הנאה זו אף על‬ ‫האומן כאל אדם שקיבל תמורה אף על שמירת‬
‫פי שהמלווה נהנה מזה אין זה בכלל ריבית‪ ,‬ומאחר‬