Page 355 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה צט‬

‫הנאה שאסור למדיר להיטיב עמו ולא משנה כלל‬ ‫הנאה הדדית‬
‫מה הם המניעים של המיטיב כי עצם ההטבה היא‬
‫האיסור‪ ,‬וממילא ברור שהעובדה שעיקר כוונתו של‬ ‫תהייה זאת מוכיחה את יסודו של הקהילות‬
‫המדיר היא טובת עצמו וכלל איננו מעוניין להיטיב‬ ‫יעקב (קידושין סימן ט') הטוען [בהקשר לנושא‬
‫בזה עם המודר‪ ,‬אף על פי כן יש לאסור זאת כיוון‬ ‫אחר וכפי שיובא להלן] שבמקרה שישנה הנאה‬
‫שסוף דבר הוא מיטיב במעשיו עם המודר‪ ,‬ומובן‬ ‫שווה לשני הצדדים יש לחלק בדין זה בין הלכותיו‬
‫היטב הטעם שאף על פי שלמודר הנאה אסור‬ ‫של המודר הנאה לבין הלכות ריבית‪ ,‬שבמודר‬
‫לרכוש נכסים מהמדיר אין זה סיבה לאסור זאת‬ ‫הנאה יש לאסור גם באופן שיש הנאה שווה לשני‬
‫הצדדים‪ ,‬ואילו בריבית אין לאסור אלא כאשר רק‬
‫מחמת איסור ריבית‪.‬‬ ‫המלווה הוא שנהנה אבל אם ההנאה היא הדדית אין‬
‫זה בכלל ריבית‪ ,‬ולכן מאחר ובמכירה סטנדרטית יש‬
‫כקונה אדון לעצמו‬ ‫הנאה הן למוכר והן ללקוח ממילא למרות שבמודר‬
‫הנאה הדבר אסור כי במודר הנאה נאסרה ההטבה‬
‫ועיקרם של דברי הקהילות יעקב נאמרו בכדי‬ ‫גם כאשר ההנאה מזה היא הדדית‪ ,‬אבל בריבית אין‬
‫ליישב את קושייתו של המחנה אפרים (הלכות‬ ‫לאסור זאת כי בריבית לא נאסר אלא כאשר מדובר‬
‫ריבית סימן ט') על דברי הריטב"א (קידושין דף ו'‬
‫עמוד ב') שנסובו על דברי הגמרא שם "אמר אביי‬ ‫בהנאה חד צדדית ולא בהנאה הדדית‪.‬‬
‫המקדש במלווה אינה מקודשת‪ ,‬בהנאת מלווה‬
‫מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית"‬ ‫טובת עצמו הוא דורש‬
‫ופירשו בגמרא שהנאת מלווה היינו דארווח לה‬
‫זמן‪ ,‬כלומר שהאשה ביקשה מהמלווה שידחה‬ ‫וטעם הדבר שאין לאסור בריבית כאשר ישנה‬
‫לה את תאריך פירעון ההלואה‪ ,‬והמלווה הסכים‬ ‫הנאה הדדית‪ ,‬מאחר ואיסור ריבית הוא כאשר‬
‫לכך בתנאי שהאשה תתקדש לו כתמורה להנאה‬ ‫הסיבה שהלווה מיטיב עם המלווה הינה מחמת‬
‫של דחיית מועד הפירעון של החוב‪ ,‬ומסביר רש"י‬ ‫ההלואה‪ ,‬אבל אם הלווה מיטיב עם המלווה מסיבה‬
‫(ד"ה לא צריכא) מדוע אין זה אלא הערמת ריבית‬ ‫אחרת אין זה כלול באיסור ריבית‪ ,‬ולכן כאשר‬
‫ואין כאן ריבית מוחלטת כיוון "שלא מידי שקל‬ ‫ההנאה היא הדדית ואנו רואים שלא רק הלווה‬
‫מינה" דהיינו שבזה שהיא התקדשה לו אין זה נחשב‬ ‫מיטיב עם המלווה אלא גם המלווה מיטיב עם הלווה‬
‫שהוא לקח ממנה דבר מה‪[ ,‬ועיין שם במחנה אפרים‬ ‫אם כן בהכרח שאין סיבת ההטבה בגין ההלואה כי‬
‫שפירש שדבר זה מוגדר כתרבית ללא נשך כי הרי‬ ‫הרי גם המלווה מיטיב עם הלווה‪ ,‬ולכן אין דבר זה‬
‫המלווה הרוויח שהאשה התקדשה לו אבל האשה‬ ‫כלול באיסור ריבית‪ ,‬זאת ועוד שמאחר וגם הלווה‬
‫לא הפסידה מחמת זאת כי אדרבה יותר משהאיש‬ ‫נהנה מדבר זה אם כן אנו אומרים שאת טובת עצמו‬
‫רוצה לשאת האשה רוצה להינשא (יבמות דף קי"ג‬ ‫הוא דורש ולא את טובת המלווה‪ ,‬ואכן כך הם פני‬
‫עמוד א')‪ ,‬וראה להלן עלה ט']‪ ,‬אבל הריטב"א לא‬ ‫הדברים כאשר אדם רוכש מוצר מחברו בוודאי אין‬
‫הסכים עם הנחה זו של רש"י‪ ,‬ולכן פירש הריטב"א‬ ‫כוונתו להיטיב עם המוכר אלא הוא מעוניין להיטיב‬
‫הסבר אחר מדוע אין כאן ריבית מוחלטת כי אדרבה‬ ‫עם עצמו ולרכוש את המוצר שהוא נזקק לו‪ ,‬ולכן‬
‫בכגון זאת אין לחוש לאיסור ריבית‪ ,‬בשונה ממודר‬