Page 354 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ו גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫צח‬

‫את הלכות ריבית להלכותיו של המודר הנאה או‬ ‫ואכן נידון זה הינו מפורש בגמרא בפרק הריבית‬
‫שהלכות ריבית חמורות יותר‪ ,‬והעלנו [בעלה ב'] ד'‬ ‫(בבא מציעא דף ס"ה עמוד ב') "משכן לו בית משכן לו‬
‫סיבות מדוע להחמיר בריבית יותר ממודר הנאה‪,‬‬ ‫שדה‪[ ,‬כלומר שבזמן ההלואה שיעבד הלווה למלווה‬
‫והנה כעת אנו רואים שלמרות שהלכה פשוטה היא‬ ‫בית או שדה כביטחון להלואה]‪ ,‬ואמר לו לכשתרצה‬
‫בריבית שאין כל מניעה לעשות תנאי בין המלווה‬ ‫למכרם לא תמכרם אלא לי‪[ ,‬והמלווה עשה תנאי עם‬
‫ללווה על כך שהמלווה יהיה זכאי לרכוש מוצר‬ ‫הלווה שאם בעתיד הלווה יהיה מעוניין למכור את‬
‫מסוים מהלווה‪ ,‬לעומת זאת בהלכותיו של המודר‬ ‫הבית או את השדה הממושכנים הוא לא ימכרם אלא‬
‫הנאה הדבר מפורש לאיסור‪ ,‬וכמו שמפורש במשנה‬ ‫ללווה]‪ ,‬בדמים הללו‪ ,‬אסור‪[ ,‬דהיינו שאם התנאי היה‬
‫(נדרים דף מ"ב עמוד ב') "המודר הנאה מחברו‪...‬‬ ‫שהמלווה לא ייתן ללווה כתמורה לרכישת המשכון‬
‫ולא ימכור לו ולא יקח ממנו" ונפסק כן בשולחן ערוך‬ ‫את מחירו הריאלי‪ ,‬אלא כסף ההלואה שהינו פחות‬
‫מהערך האמתי של המשכון הוא יהיה התשלום‪ ,‬כך‬
‫(יורה דעה סימן רכ"א סעיף ה')‪.‬‬ ‫שנמצא שהמלווה מקבל טובת הנאה עבור ההלואה‬
‫ולכן דבר זה אסור‪ ,‬אבל] בשווים מותר‪[ ,‬כי מאחר‬
‫ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן רכ"ז סעיף‬ ‫והמלווה ייתן ללווה את הערך הריאלי של המשכון‬
‫א') "מי שאסר עצמו [בהנאה] מכל ישראל‪ ,‬אסור‬ ‫ממילא אין כאן כל נתינה של טובת הנאה מהלווה‬
‫לו לקנות מהם ולמכור להם זבינא מציעא [כלומר‬ ‫למלווה‪ ,‬ולכן מותר לעשות תנאי כזה כי בכגון זאת‬
‫מכירה סטנדרטית]‪ ,‬דאית ביה [מכיוון שיש בזה]‬
‫הנאה ללוקח ולמוכר‪ ,‬אלא לוקח ביותר ומוכר‬ ‫אין כל סרך של ריבית] "‪.‬‬
‫בפחות"‪ ,‬ומבואר כאן שמכיוון שבמכירה סטנדרטית‬
‫יש הנאה ותועלת לשני הצדדים‪ ,‬הן למוכר מחמת‬ ‫עסקה זה לא ריבית‬
‫שיש לו עכשיו מזומנים והן לקונה מחמת שרכש‬
‫מוצר שמעוניין בו‪ ,‬מפני כך אסור למודר הנאה‬ ‫ומתבאר מהגמרא שהעובדה שהלווה מתחייב‬
‫למכור חפצים לאחרים כי הרי על ידי שיקנו ממנו‬ ‫למלווה למכור לו את אחד מנכסיו אין בזה כל חשש‬
‫את החפצים יהיה לו מזה טובת הנאה‪ ,‬וממילא‬ ‫של ריבית‪ ,‬אלא אם כן הוא עושה לו הנחה אבל אם‬
‫מי שמודר הנאה מכולם בהכרח אין לו עצה אלא‬ ‫הלווה יקבל את מלוא התמורה אין בזה כל חשש‬
‫למכור את חפציו בזול באופן שלא תהיה לו הנאה‬ ‫איסור‪ ,‬ולכן מותר לעשות תנאי בשעת ההלואה‬
‫מהמכירה‪ ,‬וכן אסור למודר הנאה לרכוש מוצרים‬ ‫שאם תהייה מעוניין למכור את דירתך לא תימכרנה‬
‫מאחרים כי הרי גם לקונה יש הנאה מהמכירה‪ ,‬ולכן‬ ‫אלא לי‪ ,‬וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה‬
‫המודר הנאה מכל ישראל אין לו ברירה אלא לקנות‬ ‫סימן קע"ב סעיף ד')‪ ,‬ולכאורה הוא הדין אם הלווה‬
‫מאחרים ביוקר כך שלא תהיה לו הנאה מהמכירה‪.‬‬ ‫מתחייב לרכוש מהמלווה את דירתו שדבר זה‬
‫מוגדר כעסקה ולא כנתינת טובת הנאה ולכן אין כאן‬
‫ומעתה יש להקשות מדוע לענין ריבית הותר‬
‫ללווה להתחייב למלווה למכור לו את נכסיו‪ ,‬ואין אנו‬ ‫כל חשש של איסור ריבית‪.‬‬
‫אומרים שיש בזה טובת הנאה לקונה‪ ,‬וממילא יהיה‬
‫כאן איסור של נתינת ריבית‪ ,‬כמו שיש איסור למודר‬ ‫האיסור במודר הנאה‬

‫הנאה לקנות נכסים מהמדיר‪.‬‬ ‫אך אם כן אנו במבוכה‪ ,‬כי הרי בכל דברינו‬
‫עד כאן [מעלה ב' עד עלה ו'] דנו האם לדמות‬