Page 349 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה צג‬

‫חוסך כסף‪ ,‬אבל אם המלווה לא חסך בזה כסף אין‬ ‫אף נשך ללא תרבית‪ ,‬אבל כאשר הלווה מלמד תורה‬
‫כאן עילה לאיסור כי מחמת טרחתו של הלווה אין‬ ‫את בנו של המלווה אין לאסור זאת אלא מחמת‬
‫לאסור אלא כשהלווה מלמד תורה את המלווה‬ ‫שיש לאב בגין כך חיסכון כספי‪ ,‬אבל לולא זאת אין‬
‫עצמו אבל כאשר הוא מלמד תורה את בנו של‬ ‫לאסור כאן מצד טרחתו של הלווה כי הרי אין זה‬
‫המלווה אין לאסור זאת ללא שיש כאן רווח כספי‬ ‫אלא נשך ללא תרבית‪ ,‬ומכיוון שהמלווה היה כאן‬
‫כי הרי אין זאת אלא נשך ללא תרבית שאיננו אסור‬ ‫פסיבי כלפי קבלת הריבית לכן אין לאסור במקרה‬
‫במקרה כזה שהמלווה היה רק פסיבי כלפי קבלת‬
‫הריבית‪ ,‬ומאחר ובמקרה זה האיסור הינו מחמת‬ ‫כזה נשך ללא תרבית‪.‬‬
‫החיסכון הכספי של המלווה לכן הרמב"ם לא כלל‬
‫בהלכה זו גם את האיסור ללמד תורה את בנו של‬ ‫ומוסיף האבני נזר ומבאר שלמרות שמותר‬
‫למדיר ללמד תורה את בנו של המודר הגם שהוא‬
‫המלווה‪.‬‬ ‫חוסך לאבא את הוצאות לימוד בנו כיוון שאין זה‬
‫אלא כמבריח ארי מנכסי חברו שאינו נותן לו בזה‬
‫עושה שלום‬ ‫ממון אלא מונע ממנו נזק‪ ,‬כך גם כשהמדיר מלמד‬
‫תורה את בנו של המודר הרי אינו מהנה את האב‬
‫ומוסיף האבני נזר ואומר שלאחר שנתבאר‬ ‫אלא רק מונע ממנו את ההוצאות שהיה עליו‬
‫שאף לשיטת הרמב"ם אין לאסור נשך ללא תרבית‬ ‫להוציא כתשלום למלמד ואין זה אלא מניעת נזק‬
‫אלא אם כן המלווה היה אקטיבי בקבלת הריבית‪,‬‬ ‫ולא רווח‪ ,‬ואם כן מדוע נאסור על הלווה ללמד‬
‫לאור זאת ניתן להשכין שלום בין שיטות הראשונים‬ ‫תורה את בנו של המלווה והרי מניעת נזק מותרת‬
‫ולומר שאין בזה מחלוקת בין הרמב"ם לרשב"א‪,‬‬ ‫גם בריבית‪ ,‬ומבאר האבני נזר שההיתר ברווח עקיף‬
‫אלא לכל השיטות אכן יש לאסור בריבית דרבנן‬ ‫הוא רק במודר הנאה מכיוון שאין כוונתו של המדיר‬
‫נשך ללא תרבית‪ ,‬אך לא בכל מקרה אלא דווקא אם‬ ‫לרווח של האבא אלא שהוא מעוניין ללמד תורה‬
‫המלווה היה אקטיבי בקבלת הריבית רק אז ייאסר‬ ‫את בניו של המודר ולכן לא אכפת לנו שבאופן‬
‫נשך אף ללא תרבית‪ ,‬והגדרה זו קבילה הן לשיטת‬ ‫עקיף האב נהנה‪ ,‬אבל לווה המלמד את בניו של‬
‫הרשב"א והן לשיטת הרמב"ם‪ ,‬כי הרי הרשב"א‬ ‫המלווה בוודאי שעיקר כוונתו היא לתגמל את האב‬
‫עסק בנידון האם מותר ללווה לפרוע את חובותיו‬ ‫על ההלואה וממילא כיוון שיש מזה לאב רווח כספי‬
‫של המלווה ופעולה זאת מבצע הלווה לבדו על‬
‫ידי שהוא מעביר כסף לנושים של המלווה‪ ,‬ואילו‬ ‫גם זה בכלל ריבית‪.‬‬
‫המלווה כלל וכלל לא שותף בזה‪ ,‬ומכיוון שהמלווה‬
‫לא היה כאן אקטיבי לכן פסק הרשב"א שאין‬ ‫השמטת הרמב"ם‬
‫לאסור באופן כזה נשך ללא תרבית‪ ,‬אבל הרמב"ם‬
‫הרי עוסק במקרה שהלווה מלמד תורה את‬ ‫ומטעם זה הרמב"ם לא הזכיר את האיסור‬
‫המלווה שאז המלווה הינו אקטיבי בקבלת הריבית‪,‬‬ ‫ללמד תורה את בנו של המלווה‪ ,‬מכיוון שהרמב"ם‬
‫ולכןהרמב"ם אסר זאת למרות שאין כאן אלא נשך‬ ‫עוסק בהלכה זאת באיסורים שאין בהם רווח כספי‬
‫למלווה‪ ,‬כגון אמירת שלום וכדומה‪ ,‬והרי זה לא‬
‫ללא תרבית‪ ,‬ויתכן שאף הרשב"א יודה בזה‪.‬‬ ‫שייך במקרה שהלווה מלמד תורה את בנו של‬
‫המלווה כי אז האיסור אינו אלא מחמת שהמלווה‬