Page 348 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 348

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ו גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫צב‬

‫את זה‪ ,‬ומכיוון שללווה אין כל רווח מהריבית כי‬    ‫והמשנה למלך פירש שמדובר שאין פרנסתו של‬
‫הרי אין כאן תרבית אלא רק נשך ממילא אין כל‬       ‫האב דחוקה ולכן הוא מחויב להוציא הוצאות בכדי‬
‫עילה לאסור זאת אלא אם כן הוא היה שותף באופן‬     ‫שבנו ילמד תלמוד‪ ,‬אבל לולא טעמים אלו לא היה‬
‫אקטיבי בקבלת הריבית שאז מאחר והיה למלווה יד‬     ‫נאסר על הלווה ללמד את בן המלווה תלמוד למרות‬
‫בהפסד של הלווה לכן הרי זה בכלל ריבית‪ ,‬אבל אם‬    ‫שהלווה ננשך מחמת זאת שהוא טורח ללמד את‬
‫המלווה היה פסיבי ולא היה כלל שותף בזה שהלווה‬    ‫בנו של המלווה תורה כמו שראינו שמטעם זה נאסר‬
‫הפסיד אם כן מדוע שהדבר ייאסר והרי למלווה לא‬     ‫על הלווה ללמד תורה את המלווה עצמו‪ ,‬בהכרח‬
‫היה כל רווח מהריבית והוא כלל לא היה שותף בזה‬    ‫שאין בטעם זה עילה מספקת בכדי לאסור על‬
‫שהלווה נפסד כך שאין לו כל זיקה לריבית‪ ,‬ולכן‬     ‫הלווה ללמד תורה אלא רק את המלווה עצמו ולא‬
‫מייסד האבני נזר שאין לאסור נשך ללא תרבית‬
 ‫אלא אם כן המלווה הינו אקטיבי בנטילת הריבית‪.‬‬                               ‫את בנו של המלווה‪.‬‬

        ‫התלמיד הינו אקטיבי‬                           ‫ההבדל בין המלווה לעומת בנו‬

‫ומפני כן כשהלווה מלמד את המלווה עצמו‬            ‫ועלינו לבאר את ההבדל בין היכן שהלווה מלמד‬
‫תורה אם כן בזה שהתלמיד דהיינו המלווה מטה את‬     ‫תורה את האב שבזה טעם האיסור הינו מחמת‬
‫אוזנו ללווה ולומד מפיו תורה וממילא הינו אקטיבי‬  ‫שהלווה נינשך הגם שהמלווה לא הרוויח כסף‪ ,‬ואילו‬
‫בקבלת הריבית‪ ,‬ולכן הגם שאין כאן תרבית אך‬        ‫כשהלווה מלמד תורה את בנו של המלווה טעם‬
‫מאחר ויש כאן נשך לכן הדבר כלול באיסור ריבית‪,‬‬    ‫האיסור הוא מחמת שהאבא חוסך כסף‪ ,‬ובמקרה‬
‫בשונה ממקרה שהלווה מלמד תורה את בנו של‬          ‫שהאב לא חוסך כסף אין לאסור על הלווה ללמד‬
‫המלווה כי אז מאחר והמלווה איננו אקטיבי בנטילת‬   ‫תורה את בנו של המלווה אפילו שהוא נינשך מחמת‬
‫הריבית אלא בנו הוא זה שלומד תורה מהמלווה‪,‬‬       ‫שטורח ללמד תורה את בנו של המלווה‪ ,‬ועוד צריך‬
‫ממילא אין לאסור זאת אלא אם כן יהיה כאן גם‬       ‫לבאר מדוע הרמב"ם רק הביא את האיסור ללמד‬
‫תרבית‪ ,‬וכגון שהאב חוסך כסף מחמת זאת שאינו‬       ‫תורה את המלווה ואילו את האיסור ללמד תורה את‬
‫צריך להוציא הוצאות עבור לימוד בנו אבל אם לא‬
‫יהיה למלווה כל רווח כספי מזה שהלווה מלמד את‬                    ‫בנו של המלווה הרמב"ם השמיט‪.‬‬
‫בנו תורה אין לאסור כאן נשך ללא תרבית מאחר‬
                                                        ‫אקטיבי לעומת פסיבי‬
         ‫והמלווה הינו פסיבי כלפי נטילת הריבית‪.‬‬
                                                ‫ומבאר האבני נזר (יורה דעה סימן קמ"ט) את‬
‫ועל כן האיסור של הלווה ללמד תורה את‬             ‫החילוק בין ללמד תורה את המלווה לבין ללמד‬
‫המלווה הינו אפילו באופן שהמלווה לא חסך מפני‬     ‫תורה את בנו של המלווה‪ ,‬שהגם שהחוות דעת‬
‫זאת כסף אלא עצם העובדה שהלווה טרח למען‬          ‫הסביר לנו ששיטת הרמב"ם היא לאסור נשך ללא‬
‫המלווה היא הסיבה לאיסור‪ ,‬ולמרות שאין כאן‬        ‫תרבית [וכמצוטט בשמו לעיל עלה ד'] אבל אין‬
‫תרבית אלא רק נשך אך מאחר ובמקרה זה המלווה‬       ‫לאסור נשך ללא תרבית אלא אם כן המלווה הינו‬
‫הינו אקטיבי בקבלת הריבית ממילא יש לאסור כאן‬     ‫אקטיבי בקבלת הריבית‪ ,‬אבל אם המלווה היה‬
                                                ‫פסיבי אין לאסור בזה נשך ללא תרבית‪ ,‬והטעם בזה‬
                                                ‫כי אם אין למלווה כל זיקה לריבית אין סיבה לאסור‬
   343   344   345   346   347   348   349   350   351   352   353