Page 348 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 348
משה 'ו ףנע ' -ו גשרי מתנת צב
את זה ,ומכיוון שללווה אין כל רווח מהריבית כי והמשנה למלך פירש שמדובר שאין פרנסתו של
הרי אין כאן תרבית אלא רק נשך ממילא אין כל האב דחוקה ולכן הוא מחויב להוציא הוצאות בכדי
עילה לאסור זאת אלא אם כן הוא היה שותף באופן שבנו ילמד תלמוד ,אבל לולא טעמים אלו לא היה
אקטיבי בקבלת הריבית שאז מאחר והיה למלווה יד נאסר על הלווה ללמד את בן המלווה תלמוד למרות
בהפסד של הלווה לכן הרי זה בכלל ריבית ,אבל אם שהלווה ננשך מחמת זאת שהוא טורח ללמד את
המלווה היה פסיבי ולא היה כלל שותף בזה שהלווה בנו של המלווה תורה כמו שראינו שמטעם זה נאסר
הפסיד אם כן מדוע שהדבר ייאסר והרי למלווה לא על הלווה ללמד תורה את המלווה עצמו ,בהכרח
היה כל רווח מהריבית והוא כלל לא היה שותף בזה שאין בטעם זה עילה מספקת בכדי לאסור על
שהלווה נפסד כך שאין לו כל זיקה לריבית ,ולכן הלווה ללמד תורה אלא רק את המלווה עצמו ולא
מייסד האבני נזר שאין לאסור נשך ללא תרבית
אלא אם כן המלווה הינו אקטיבי בנטילת הריבית. את בנו של המלווה.
התלמיד הינו אקטיבי ההבדל בין המלווה לעומת בנו
ומפני כן כשהלווה מלמד את המלווה עצמו ועלינו לבאר את ההבדל בין היכן שהלווה מלמד
תורה אם כן בזה שהתלמיד דהיינו המלווה מטה את תורה את האב שבזה טעם האיסור הינו מחמת
אוזנו ללווה ולומד מפיו תורה וממילא הינו אקטיבי שהלווה נינשך הגם שהמלווה לא הרוויח כסף ,ואילו
בקבלת הריבית ,ולכן הגם שאין כאן תרבית אך כשהלווה מלמד תורה את בנו של המלווה טעם
מאחר ויש כאן נשך לכן הדבר כלול באיסור ריבית, האיסור הוא מחמת שהאבא חוסך כסף ,ובמקרה
בשונה ממקרה שהלווה מלמד תורה את בנו של שהאב לא חוסך כסף אין לאסור על הלווה ללמד
המלווה כי אז מאחר והמלווה איננו אקטיבי בנטילת תורה את בנו של המלווה אפילו שהוא נינשך מחמת
הריבית אלא בנו הוא זה שלומד תורה מהמלווה, שטורח ללמד תורה את בנו של המלווה ,ועוד צריך
ממילא אין לאסור זאת אלא אם כן יהיה כאן גם לבאר מדוע הרמב"ם רק הביא את האיסור ללמד
תרבית ,וכגון שהאב חוסך כסף מחמת זאת שאינו תורה את המלווה ואילו את האיסור ללמד תורה את
צריך להוציא הוצאות עבור לימוד בנו אבל אם לא
יהיה למלווה כל רווח כספי מזה שהלווה מלמד את בנו של המלווה הרמב"ם השמיט.
בנו תורה אין לאסור כאן נשך ללא תרבית מאחר
אקטיבי לעומת פסיבי
והמלווה הינו פסיבי כלפי נטילת הריבית.
ומבאר האבני נזר (יורה דעה סימן קמ"ט) את
ועל כן האיסור של הלווה ללמד תורה את החילוק בין ללמד תורה את המלווה לבין ללמד
המלווה הינו אפילו באופן שהמלווה לא חסך מפני תורה את בנו של המלווה ,שהגם שהחוות דעת
זאת כסף אלא עצם העובדה שהלווה טרח למען הסביר לנו ששיטת הרמב"ם היא לאסור נשך ללא
המלווה היא הסיבה לאיסור ,ולמרות שאין כאן תרבית [וכמצוטט בשמו לעיל עלה ד'] אבל אין
תרבית אלא רק נשך אך מאחר ובמקרה זה המלווה לאסור נשך ללא תרבית אלא אם כן המלווה הינו
הינו אקטיבי בקבלת הריבית ממילא יש לאסור כאן אקטיבי בקבלת הריבית ,אבל אם המלווה היה
פסיבי אין לאסור בזה נשך ללא תרבית ,והטעם בזה
כי אם אין למלווה כל זיקה לריבית אין סיבה לאסור